תא"מ 23076-05-12

1.התובענה שבפני עניינה כספים אשר נתן התובע לנתבעת בעת שניהלו מערכת יחסים רומנטית. לב המחלוקת שבין הצדדים נעוץ בשאלה האם כספים אלו ניתנו לנתבעת כהלוואה או שמא עסקינן במתנה, אשר הנתבעת פטורה מהשבתה.

2.ואלו העובדות אשר אינן במחלוקת:

הצדדים הכירו במהלך שנת 2010 וקיימו קשר רומנטי שארך כעשרה חודשים. במהלך הקשר הזוגי, התגלה לתובע כי הנתבעת מצויה במצוקה כספית והוא סייע לה כלכלית. מובהר כי גובה הסכומים שהועברו בשלושה מקרים ספציפיים, כמפורט בכתב התביעה, אינם במחלוקת, ורק נסיבות נתינתם מוכחשות.

לאחר שנפרדו דרכי הצדדים דרש התובע מהנתבעת להשיב לו את סכומי הכסף והיא סירבה. משנוכח כי פניותיו אינן נענות, שוחח עם חברתה של הנתבעת, הגב' ריטה בר (להלן: "ריטה") והקליט את שיחתו עמה לצורך תימוכין בטענותיו, נשוא תביעה זו.

3.טענות הצדדים:

א.התובע טען בכתב תביעתו כי בין הצדדים נרקמה מערכת יחסים רומנטית שארכה כ – 10 חודשים. בחודשים אלו היו הצדדים נפגשים כפעמיים בשבוע אך שמרו על מגורים נפרדים. במהלך יחסיהם, התובע העביר לנתבעת כספים כהלוואות, אך זו מסרבת להשיבם. תביעתו דהיום הינה להשבת שלוש הלוואות: האחת, בסך 20,000 ₪, אשר שימשה לסגירת תיק הוצאה לפועל וביטול עיקולים שהוטלו על חשבון הבנק של הנתבעת. לטענת התובע, הנתבעת התחייבה להשיב לו הלוואה זו בתוך חצי שנה. ההלוואה השנייה, בסך 2,896 ₪, הועברה לצורך כיסוי יתרת החובה בחשבון הבנק של הנתבעת. ההלוואה השלישית עניינה בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 2,250 ₪ ותשלום אגרת בית משפט בסך 702 ש"ח לצורך הליך אותו מנהלת הנתבעת בבית הדין לעבודה. נוסף על סכומים אלו, התובע עומד על תשלום פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 2,500 ₪ וכן הוצאות המשפט.

כספים אלו ניתנו לנתבעת, כך טען התובע, מטוב ליבו, כאשר הוא אינו מחתימה על הסכם הלוואה מתוך תמימות גרידא ומתוך מחשבה שזו תשיב לו כספים אלו כפי שהתחייבה.

ב.הנתבעת טענה מנגד כי אכן התקיימו בין הצדדים יחסים רומנטיים, כאשר הנתבעת מבלה את רוב זמנה בדירת התובע ואלו יוצאים לטיולים, מסעדות, חופשות ועוד. כדרך קבע, התובע היה נוטל על עצמו את ההוצאות הפיננסיות של חייהם המשותפים והנתבעת הייתה מצידה פועלת לרווחתו באפיקים אחרים. הנתבעת טענה כי התובע מעולם לא נתן לה הלוואה ומלכתחילה היה ברור לשני הצדדים כי עסקינן במתנה אותה היא אינה חייבת להשיב. זאת למעט סך של 2,952 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ואגרת בית משפט, ההלוואה השלישית לה טוען התובע, אותו התחייבה להשיב עם קבלת התביעה, והיא מודה בכך.

הנתבעת טענה כי הסך של 20,000 ₪ ניתן לה לצורך שיקומה הכלכלי לאור עיקול אשר הוטל על חשבונה. בנוסף, מודה כי התובע פעל לכיסוי יתרת חובה בחשבונה בסך 2,896 ₪ אך כל זאת מרצונו שלו ועל מנת לקנות את ליבה. הנתבעת טענה כי תמיכה לטענותיה ניתן למצוא בעובדה שבמסמכים שצורפו לכתב התביעה, לא צוינה המילה "הלוואה" והתובע לא פעל להחתימה על כל הסכם וזאת למרות שעוסק הוא במקצוע של כספים.

לגישתה של הנתבעת, כל סכום שהועבר לה על ידי התובע הועבר כמתנה ולחילופין, סכומים אלו ניתנו במסגרת חייהם המשותפים ואין הנתבעת מחויבת להשיבם לתובע.