תא"מ 23075-11-14 ת.י.ר ליס 2004 בע"מ נ' אבו חמד ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 09.07.2012, בין כלי רכב, מ"ר 47-463-72 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 79-630-25 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג רכב הנתבעים, הוא הנתבע, כאשר בעת נסיעה בכביש דו סטרי בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, עקף רכב הנתבעים את רכב התובעת משמאל עבר לנתיב הנגדי והתנגש ברכב התובעת שהחל כבר לפנות שמאלה על מנת להיכנס לחניה.

מנגד, טוענים הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב התובעת, כאשר רכב הנתבעים עקף את רכב התובעת, פנה באחת רכב התובעת שמאלה מבלי לאותת ומבלי ליתן דעתו לכביש והתנגש ברכב הנתבעים.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5.על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

מסקנתי זו מבוססת על יסוד הנימוקים הבאים:

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים שהייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת, שהעלתה תהיות ולא הותירה בי רושם של מהימנות.

5.2.התרשמתי כי נהג רכב התובעת לא נתן דעתו לדרך טרם הוא פנה שמאלה.