תא"מ 23016-01-17 מדינת ישראל נ' לוי ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעת, אני מורה על קבלת התביעה שכן עדיפה בעיניי גרסת התובעת על פני הנתבעות.

ראשית, התובעת הביאה את כל העדים שעמדו לרשותה. מאידך, הוכח שברכב הנתבעות ישבה נוסעת. נוסעת זו לא רק שלא דווחה פרטנית (להבדיל מדיווח כללי) בטופס ההודעה על התאונה של הנתבעת 1, כי אם כלל לא הובאה לעדות. הטענה שנשמעה בדיון כי מדובר בעדה בהיריון אינה מחזיקה דבר כיוון שגם אישה בהיריון יכולה להעיד ואם לא יכלה, מסיבות חריגות, כיוון שעדותה חשובה, חזקה על הנתבעות שהיו עותרות לדחיית הדיון. העדרה בדיון פועל לרעת הנתבעות.

שנית, הנתבעת 1 העידה שצילמה תמונות בזמן אמת של זירת האירוע אך אלו לא הובאו כראייה. לתמונות חשיבות ראייתית לבחינת מיקום הרכבים וכו' ובהעדרן , מקום בו הן בחזקת צד, פועל הדבר לרעתו.

שלישית, הנזק ברכב התובעת יותר מתיישב עם גרסת העדים מטעמה. מדובר במכת מעיכה קלה ואז שפשוף מתמשך. הדבר מצביע על חדירת רכב הנתבעות תוך כדי נסיעה ואז ניסיון עצירה כפי שהעיד על כך נהג התובעת. חיכוך רכב התובעת ברכב הנתבעות, לו עמד, היה מוביל בהכרח לנזק אחיד של שפשוף ולא כפי שראינו.

רביעית, הוכח שהנתבעת 1 הייתה בדרכה אל הרכב וכבר לכאורה קרובה אליו. דבר זה מחזק את הסברה שהנתבעת 1 התכוונה לצאת מהמפרץ בכדי לבוא לקראתה או לאסוף אותה.

רביעית, הוכח על פי עדות הנתבעת 1 שאחייניתו של נהג התובעת עמדה לכל הפחות שני מטרים מרכב הנתבעות [ עמ' 5 שורה 21]. מדובר במרחק יחסית סביר שלא מצריך סטייה חדה ימינה עד לכדי הצמדות לרכב הנתבעות.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 7,263₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 21.3.16, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,500 ₪, ושכר העדים מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.