תא"מ 22961-04-11 פדלון נ' ויטורי

בפני בקשה לביטול פסק-דין, המתייחסת להחלטתי מיום 16.6.2015, בה ניתנה למבקש רשות להתגונן בטענת הגנה אחת בלבד, ונדחו יתר טענותיו.

המבקש טוען, כי בהליך בקשת הרשות להתגונן "זכה" לייצוג לקוי, שאף היה נגוע בניגוד עניינים, וכי לפיכך לא ניתנה לו ההזדמנות לטעון טענותיו כדבעי – זאת בהסתמך על הערות שונות שנכללו בהחלטתי הנזכרת, שביטולה מבוקש עתה. המבקש גם מפנה לסוגיה הרגישה של שכ"ט ביתר שנגבה (כנטען) מפיצויים שקיבל בהיותו נכה רדיפות הנאצים, וכן לגילו ולמצבו הבריאותי והאישי, כנימוקים נוספים.

המשיב טוען, כי הנימוקים דלעיל אינם יכולים להוות עילה לביטול החלטה מסוג זה, באשר ההחלטה לא ניתנה בהעדר כתבי טענות של אחד הצדדים, אלא לאחר דיון מלא בבקשה, במעמד שני הצדדים ולאחר חקירות, וכי בית המשפט למעשה אינו מוסמך להיעתר לבקשה.

במחלוקת זו, דעתי כדעת המשיב. בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מצאנו ביטולי החלטות בגדרן של תקנות 201 ו-214, הדנות שתיהן בהחלטות (או פסקי דין) שניתנו בהעדר כתבי טענות של צד אחד. עפ"י הפסיקה, ניתן גם במקרים מתאימים לפתוח בתובענה עצמאית לשם ביטולו של פסק-דין שניתן בהליך קודם.

במקרים חריגים (כגון: בסעדים זמניים) ניתן לעיין מחדש בהחלטה במקרה של שינוי נסיבות, ועל פי הפסיקה ניתן במקרים המתאימים לעיין מחדש גם בהליכי ביניים אחרים.

ברם, לא מצאנו כי קיימת אפשרות "לעיין מחדש" בהחלטה מנומקת המסיימת את המחלוקת בין צדדים, לגופה (ולו גם באופן חלקי), ולבטח שלא מצאנו אפשרות לבטל החלטה כזו, שלא באחת הדרכים הנזכרות לעיל. לא בכדי, לא מצא המבקש פסיקה רלבנטית להפנות אליה.

משכך, נדחית הבקשה, וההחלטה מיום 16.6.2015 עומדת על מכונה (כפוף להכרעת ערכאת הערעור, אשר עד אליה עוכב המשך בירורו של ההליך שבפני).

מחמת היות המבקש מיוצג מכוח חוק הסיוע המשפטי, איני מחייבו עתה בהוצאות המשיב, אולם גם הליך זה יישקל בסופו של יום, ככל שיהיה מקום לפסוק הוצאות באותה עת.