תא"מ 22858-06-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' באסטי ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 5,305 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 14.11.2013, בין כלי רכב, מ"ר 73-189-28 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 44-096-36 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ושני עדי ראייה נוספים מטעם הנתבעים.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, אשר הייתה משכנעת ואף נתמכה על ידי שני עדי הראייה שהעידו מטעם הנתבעים, כאשר עדותם לא נסתרה כלל על ידי התובעת.

5.2.אני סבור שהתאונה קרתה עת נהג רכב התובעת אכן עקף מונית, כפי שתואר על ידי עדי הנתבעים, תוך שאינו נותן לבו לרכב הנתבעים אשר יצא ממתחם החניה של המלון.

השתכנעתי כי היציאה מהמלון לנתיב הנגדי הייתה אפשרית וכי קיים קו הפרדה מקוטע המתיר זאת על פי דין.