תא"מ 22774-06-16 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חסקוביץ ואח'

לפני תביעה כספית, על סך של 18,204 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

בתום הדיון שהתקיים בפני, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, העדויות וחומר הראיות שהוגש.

טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן כי בשל נזקים שנגרמו לרכבה שנפגע מאחור על ידי רכב הנתבעים נגרמו לרכב נזקים בסך 58,195 ₪. התובעת קיבלה מהנתבעת 2 סך 40,041 ₪ כסכום שאינו שנוי במחלוקת והיא תובעת את יתרת נזקיה.

טענות הנתבעים, בקליפת אגוז, הן כי שילמו (באמצעות הנתבעת 2) לתובעת סך 40,166 ₪ - סכום המגלם את מלוא נזקי התובעת, כעולה מחוות דעת השמאי מטעמם.

בדיון העידו השמאי מטעם התובעת והשמאי מטעם הנתבעת.

שמאי התובעת טען כי אין לקבל את חוות דעת שמאי הנתבעת שנערכה מבלי שנבדק הרכב הפגוע על ידי שמאי הנתבעת (אלא רק הרכב לאחר שתוקן). שמאי התובעת הבהיר כי הורה לתקן את הנזק לכנף בעוד שהורה להחליף את הדלת מכיוון שאת הדלת ניתן להחליף בקלות באמצעות פירוק והרכבת ברגים.

שמאי הנתבעת אישר כי לא בדק את הרכב טרם תיקונו (וכי הסתמך על תמונות שמאי התובעת), ונחקר, בין היתר, על שאלת תיקונו או החלפתו של דוד הפליטה ברכב התובעת.

יוזכר, למעלה מן הנדרש, כי חוות דעת השמאים כשמן כן הן – שומה. שומה היא הערכה או אומדן ובמקרה דנן, כבמקרים אחרים בהם מוגשת חוות דעת השמאי כחוות דעת מקצועית מתבססת הערכה מושכלת זו על נסיונו המקצועי של השמאי. כאשר לא נפל פגם ניכר לעין בעבודתו של השמאי הרי שעל פניו אין סיבה להעדיף הערכה אחת על פני רעותה.

רשמתי לפני גם את הטענות בקשר למחלוקת העולה מהפחתת הסכום ששולם לתובעת בקשר לשכר טרחת השמאי שנתבע, ואת הפסיקה הלא-מועטה בסוגיה זו (ור', רק לצורך ההשוואה והדוגמה – ת"ק 20862-05-14 (חדרה) פס"ד מיום 5.3.15).

לאחר ששמעתי את העדויות, ולאחר שעיינתי במוצגים ובכתבי הטענות, לרבות רכיבי הנזק השונים, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך כולל של 15,000 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 375 ₪, את שכר העדים כפי שנקבע בדיון (936 ₪ לכל אחד מהשמאים) ושכר העד מר ששון בסך 350 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 3,195 ₪.