בטון נטלי,חברה לייצור ואספקת בטונים בע"מ נ' טכניקובק בע"מ ואח'

התובעת הגישה נגד הנתבעת ומנהלה, אשר התביעה נגדו נמחקה בהסכמה, תובענה על סכום קצוב בהוצל"פ לתשלום סך של 30,200 ₪ (קרן) בגין יתרת חוב עבור אספקת ביטון ומשאבות לפרויקט בניה של הנתבעת בתקופה שבין 4/2012 עד 1/2014. התובענה נסמכה על חשבונית מס' 4493 מיום 31.1.2014 על סך של 30,200 ₪ וכן על שתי כרטסות להנהלת חשבונות האחת לתקופה שבין 31.1.2013 עד 11.11.2013 שיתרת החוב בה עמדה על 51,400 ₪ והשנייה לתקופה שבין 6.1.2014 עד ליום 30.1.2014 שיתרת החוב בה עמדה על 30,200 ₪. על אף שהתובענה מתייחסת גם לחוב משנת 2012, כרסטת הנהלת חשבונות לתקופה מ- 4/2012 לא צורפה לתובענה. 

בהתנגדות נטען כי התובעת לא סיפקה סחורה לנתבעת בסכומים הנטענים וכי בעד הסחורה שכן סופקה שילם הנתבע את כל התמורה. עוד נטען כי הכרטסות עליהן מבססת התובעת את כתב התביעה מראות יתרות חוב שונות.

לנתבעת ניתנה, בהסכמת התובעת, רשות להתגונן (ראה פרוט' הדיון מיום 17.5.2015). ביום 18.10.2016 ולאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית של הצדדים עתרה התובעת לתיקון סכום התביעה והעמדתו על סך של 67,958 ₪ לאור החישובים שערכה בעת הגשת תצהירי העדות הראשית ובקשתה נדחתה (ראה החלטה מיום 14.11.2015). בדיון המקדמי מיום 19.1.2016 ביקשו הצדדים למקד את המחלוקת בחובה הנטען של הנתבעת על סך של 30,200 ₪ בגין העסקנה נשוא החשבונית מס' 4493.

התובעת טוענת כי הנתבעת נותרה חייבת לה בגין אספקת הבטון שבוצעה ב- 23.1.2014, לעומתה טענה הנתבעת כי התשלום עבור עסקה זו בוצע מראש כפי שניתן לראות בכרטסת הנהלת החשבונות מטעם התובעת.

שמעתי את עדויותיהם של הצדדים ואני מעדיפה כמהימנה את עדותו של נציג הנתבעת אשר העיד כי התשלום בגין העסקה בוצע מראש לפי הערכה כללית של 100 קוב. 25000 ₪ שולמו בשיק והיתרה בהעברה בנקאית. בפועל סופקו 89 קוב חלקם על ידי התובעת (32 קוב) וחלקם מחברת קדמני (57 קוב) באמצעות התובעת. התובעת חייבה את הנתבעת ב- 350 ₪ לקוב לכל קוב שסיפקה מחברת קדמני ו- 330 או 350 ₪ לכל קוב שהיא סיפקה בעצמה. חישוב אריתמטי מעלה כי עלות העסקה עמדה לכל הפחות (לפי חישוב של 330 לקוב) על 35700 ₪ (מעוגל).

הטענה כי סכום העסקה שולם מראש על פי אומדן של 100 קוב בעלות 320 מתיישבת עם הסכום של 37,000 ₪ ששולם. גרסה זו נתמכת אף בכרטסת מטעם התובעת עצמה ולפיה התשלום של ה- 25000 ₪ בוצע ביום 13.1.2014 והסך של 12,000 ₪ שולמו ב- 22.1.2014, לפני מועד האספקה. הכרטסת של התובעת עצמה מראה כי לאחר התשלום של הסך 37,000 ₪ הכרטסת אופסה ביום 31.1.2014, לאחר מועד העסקה האחרונה.

עדותו של נציג התובעת כי בעסקה סופקו 32 קוב בטון בעלות של 320 ₪ לקוב בתוספת מע"מ, כפי שעולה גם מדו"ח ריכוז העתרות (נספח 10 לתצהיר נציג התובעת), שם צויין כי העלות הכוללת של העסקה הינה 33,606 ₪ אינה מתיישבת עם סכום התביעה שהועמד על 30,200 ₪ בלבד מבלי שניתן לכך כל הסבר מניח את הדעת. בסיכומים אומנם נאמר הי התובעת העניקה הנחה לנתבעת אך עדות על כך במסמכים ובגרסת נציג התובעת בחקירה לא נמצאה. נציג התובעת גם לא הסביר מדוע למרות שהעסקה בוצעה בינואר 2014 היא דווה בכרטסת עם תאריך ערך של 30.6.2014. נציג התובעת לא הכחיש האפשרות של עריכה יזמה של כרטסת הנהלת החשבונות "לפי המצב" כלשונו (ש' 2 בעמ' 7 לפרוט').

אם נכונה טענת התובעת כי התשלום של 37,000 ₪ היווה תנאי לאספקת הבטון בעסקה האחרונה שבין הצדדים שכאמור בוצעה בחודש 1/2014, היינו מצפים לראות כי יתרת החוב הסופית בכרטסת של שנת 2013 הינה 37,000 ₪, אולם עיון בכרטסת של שנת2013 מראה כי יתרת החוב בה עמדה בחודש 11/2013 על 51,400 ₪. התובעת לא הסבירה מדוע הסתפקה בתשלום חלקי של 37,000 ₪ בלבד כתנאי לביצוע העסקה נשוא התביעה ולא דרשה סילוק כל יתרת החוב בכרטסת של שנת 2011.

לאור האמור אני דוחה את התביעה ומורה על סגירת תיק ההוצל"פ.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 2,500 ₪.