תא"מ 22595-03-14

משלא הגיעו הצדדים כדי הסכמה בהליך הגישור, כאמור בהודעה מהיום, הרי שטרם הוראות לעניין השלמת בירור ההליך, המתברר בסדר דין מהיר, יש להכריע ראשית ב"בקשה להארכת מועד ו/או לתיקון פגם בהליך" מיום 13.6.15. עניינה של אותה בקשה הוא בהוספת תצהירה של גב' ניר לתצהירו של התובע, על מנת לבסס את הטענה שבלב התביעה, כי גב' ניר ניזוקה וקיבלה פיצוי מן התובע, שהוא גורס כי על הנתבעת לשפותו בגינו. החלטתי הנוכחית באה לאחר שכבר נמסרה ביום 18.6.15 תגובת הנתבעת (כיוון שעסקינן בסדר דין מהיר, אין צורך בתשובה לתגובה), ולאחר שנוכח אי הבשלת המגעים בין הצדדים כדי הסכם, נדרשת הכרעה.

ראשית יש לומר: המדובר אכן בפגם בהליך. נניח לצורך הדיון שהתובע, כפי שהצהיר, לא למד אלא ביום 17.5.15 על ההחלטה מיום 12.2.15 בדבר הזימון לדיון ובדבר קיום ההליך בסדר דין מהיר (לאחר שבתחילה נדון בבית המשפט לתביעות קטנות, נדחה, ולאחר ערעור התובע הוחזר לבית משפט זה). נימוק זה די בו כדי להביא לכך שיתאפשר לו להגיש כתב תביעה מתוקן בסדר דין מהיר שיתאם את הוראות הדין גם במועד בו עשה זאת (28.5.15), ובלא הוצאות (ובכך נדחית בקשת הנתבעת להוצאות בקשר עם התיקון). אולם הדבר לא פטר אותו מהגשת תצהירה של גב' ניר עוד קודם לדיון. אכן, כעקרון הזכות בהליך בסדר דין מהיר היא להגשת תצהירים היא תוך 45 ימים מכתב טענות אחרון. אולם במקרה דנן למד התובע ביום 17.5.15 גם על כי אמורה להתקיים ישיבה מקדמית, ביום 7.6.15. ישיבה מקדמית זו אמורה להיות הראשונה והאחרונה בתיק המתנהל בסדר דין מהיר. מובן שלא ייתכן שיבואו תצהירים לאחר הישיבה המקדמית ולפני הוכחות, שאחרת מתייתרת תכליתה של הישיבה המקדמית, האמורה להתבסס על מלוא החומר שבתיק, ונקבעת תמיד למועד שאמור לאפשר את השלמת הגשת התצהירים קודם אליה. משמעות הדבר היא זו: אם ידע התובע שירצה להגיש תצהיר נוסף, ודאי כזה שהוא בעל "חשיבות מכרעת" כטענתו עתה, שומה היה עליו למהר ולהגישו קודם לדיון. לחלופין, אם משום מה לא היה סיפק בידו להביא את התצהיר (אף שמדובר באירוע שאירע לפני שנים), שומה היה לעתור לדחיית הישיבה המקדמית הקבועה ליום 7.6.15, באופן שקודם לכן יוגשו התצהירים, ורק לאחר מכן תתקיים הישיבה האחת המתייחסת אליהם. לחלופי חלופין, משנחתם התצהיר של גב' ניר (יום 2.6.15, לפי האמור בו, שהרי הוא נספח לבקשה הנוכחית), בסמוך לפני הישיבה המקדמית, שומה היה עליו למהר ולעתור להגשתו, ולמצער ליידע את בית המשפט ואת הצד שכנגד בדבר קיומו של התצהיר, על מנת לאפשר היערכות מתאימה.

משלא פעל התובע באילו מהדרכים האמורות, הביא הוא לכך שהתקיים דיון עקר, תוך שאם עכשיו יצורף תצהיר בעל "חשיבות מכרעת" זה, לא יהיה מנוס מכך שלנתבעת תינתן האפשרות להתייחס אליו, ובכל מקרה יהיה צורך בקיום ישיבה מקדמית נוספת. המדובר אפוא בפגם בהליך. אין מדובר גם בפגם שניתן למחול עליו בנימוק שהתובע אינו מיוצג ולא היה ער לדקויות המשפטיות: כבר בעת הגשת כתב התביעה המתוקן (יום 28.5.15) היה התובע מיוצג זה מכבר.

האם יש לאפשר את התיקון? התשובה היא בחיוב. על מחדלים דיוניים, כל עוד לא פגעו בזכויות מהותיות, ניתן לכפר בהוצאות, ואין מקום לעיצומים חריפים בדמות סגירת שערי בית המשפט בפני האחראי למחדל הדיוני (השוו: ע"א 189/66 ששון נ' קדמה, פ"ד כ(3) 477, 479 (1966)). התובע, מצדו, מדגיש כאמור כי מדובר בתצהיר בעל חשיבות מכרעת (ובצדק, שכן בלעדיו אין לו ראיה לכך שגב' ניר ניזוקה, ופוצתה בידו – בלא קשר לשאלה האם תצהירה, נטול האסמכתאות, הוא שיוכל לבסס את העובדה שקיבלה פיצוי). מן העבר האחר, הנתבעת אינה מצביעה בתגובתה על זכות מהותית שנפגעה, כי אם פגיעה בזכויותיה הדיוניות, תוך חיובה להתמודדות עם תביעה המתגבשת לקיטועין, ועל כן עותרת היא גם כבקשה חלופית לזכותה בהוצאות.

מכאן, שאאפשר את התיקון. עם זאת, המחדל הדיוני יתוקן, כמקובל, בדרך של הוצאות. תנאי להוספת התצהיר, שלאחריו אקבע ישיבה מקדמית נוספת הנסמכת על התצהיר, הוא תשלום לנתבעת בסך של 3,000 ₪ הוצאותיה, וזאת ייעשה תוך מסירת הודעה כי כך נעשה, עד יום 14.7.15. בנוסף, ובלא קשר לשאלה אם הוסף לבסוף התצהיר אם לאו, יישא התובע בהוצאות הנתבעת בקשר עם הבקשה דנן, בסכום של 1,000 ₪. הודיע הנתבע כי בחר שלא להוסיף את התצהיר, אורה על קיום ישיבת הוכחות.

תז"פ ליום 15.7.15.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ה, 08 יולי 2015, בהעדר הצדדים.