תא"מ 22538-12-15 אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ ח.פ 570012377 נ' אלגלי ואח'

לפני תביעה נזיקית לתשלום סך 4,121 ₪ המהווה לטענת התובעת נזק שנגרם לה כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב אוטובוס שבבעלותה.

לגרסת נהג האוטובוס מר ניב ביטון, התאונה ארעה ביום 31.3.15 כאשר לאחר שהתחלף האור ברמזור, הוא התכוון לבצע פנייה ימינה בכניסה לתחנה המרכזית בעפולה ואז פגעה משאית הנתבעים בחלקו האחורי של האוטובוס וגרמה לנזק. עדותו של מר ביטון הייתה מעט בעייתית בכל הנוגע לניסיון ההדגמה ביחס לאופן הפגיעה, למה ראה אם ראה לפני הפגיעה וביחס למיקום המדויק של התאונה כאשר הוא ניסה להרחיק עצמו מרגע תחילת הפניה לתוך תחנת האוטובוס וטען כי התאונה אירעה עת עדיין היה האוטובוס ישר והוא טרם החל לסובב את ההגה ימינה.

מר ביטון אישר תמונה שהוצגה לו ע"י ב"כ הנתבעים ואשר בה נראה אזור הכניסה לתחנת האוטובוס ואישר כי בגלל עמוד חשמל הנמצא ממש לפני הפניה, יש להתקדם מעט לפני ביצועה ולבצעה ברדיוס רחב.

הנתבעים מכחישים את החבות ואת גובה הנזק כאשר הנתבע 1 טוען כי ביום התאונה הוא נסע בנתיב שמאלי ואז אוטובוס התובעת החל בפניה ימינה לתוך התחנה המרכזית ותוך כדי ועקב הפנייה, אירע המגע והאוטובוס פגע ברכבו. גם עדותו עשתה רושם בעייתי, הוא התקשה לומר במדויק מאיזה מרחק מהרמזור הוא עבר לנתיב השמאלי אך אישר כי הוא המשיך בנסיעה רצופה ועבר את הצומת בעוד האוטובוס בנתיב הימני החל נסיעתו ממצב עמידה כאשר באזור הפניה לתחנה המרכזית הוא כבר חלף את האוטובוס כך שפינת האוטובוס השמאלית אחורית פגעה באמצע ארגז המשאית באזור הידיות המשמשות לפתיחת דלתות הארגז.

ב"כ הצדדים סיכמו ופסק הדין ינומק באופן תמציתי וברוח תקנה 214ט"ז לתקסד"א.

ב"כ הנתבעים הפנה לכך כי הנטל רובץ על התובעת וכי מדובר בגרסה מול גרסה.

העיקרון נכון ברם בתיק זה מעט מאד עובדות שנויות במחלוקת, את רגע התאונה ממש קרי את המגע הראשוני בין הרכבים, איש מהנהגים לא ראה והתמונה ביחס למה אירע בעת התאונה ברורה והוכחה במאזן הנדרש.

אינני מקבל את טענת מר ביטון לפיה התאונה אירעה עוד לפני שהחל בפניה, אינני מקבל את טענת הנתבע 1 לפיה התאונה אירעה בגלל שמר ביטון סטה עם האוטובוס שמאלה כדי לקחת סיבוב רחב, מה שקרה הוא שהנתבע 1 שנסע בנתיב מקביל לזה של אוטובוס התובעת, בכביש שהנתיבים בו צרים לא צפה ולא ידע כי במקום יש כניסה לתחנה מרכזית, משהתחלף האור ברמזור הוא המשיך בנסיעה, החל לחלוף על פני האוטובוס מבלי לקחת בחשבון כי ברגע שזה יחל לפנות ימינה, הפינה האחורית של האוטובוס תסטה שמאלה. יש להבהיר כי אין טענה מפורשת שהנתבע 1 ראה את האוטובוס סוטה שמאלה כדי לקחת סיבוב רחב ואין טענה כי הנתבע 1 הבחין בתמרון כזה ולכן האט, צפר או ניסה להתחמק שמאלה, הוא העיד במפורש שלא שם לבו לפניית האוטובוס. גם מר ביטון לא הסתכל כלל שמאלה והיה ממוקד בביצוע הפניה הגם שמשאית חולפת אותו צמוד משמאל והגם שהיה עליו לדעת היטב כיצד מתנהג חלקו האחורי של האוטובוס בפניה באזור בעייתי (כביש צר ועמוד חשמל שהוצב לא נכון).

הנני מחלק את האחריות בין הנהגים בשיעור של שליש לחובת מר ביטון ושני שליש לחובת הנתבע 1.