תא"מ 22455-03-14 עוף ירושלים מהדרין בע"מ ואח' נ' בנזירי ואח'

התובעת סיפקה מוצרי בשר לעסק שנוהל תחת התאגדות בשם בית הבורגר בע"מ (להלן: "החברה").

הנתבע שהפעיל את בית העסק (אך לא היה בעל המניות בחברה) חתם על שטר חוב לצורך ערבות לתשלום עבור מוצרי הבשר שסיפקה התובעת לחברה. בשלב כלשהו בעל המניות בחברה – צד ג' - הפסיק את עבודתו של הנתבע בחברה. בשלב זה לא היו לחברה חובות כלפי התובעת. נכנס מפעיל אחר ובתקופתו נוצרו חובות של החברה כלפי התובעת. בתביעה זו תובעת התובעת את הנתבע בגין שטר החוב שחתם לטובתה כערבות לחובות החברה כלפיה. הנתבע הגיש התנגדות בה טען כי נעשו שינויים בתנאי אספקת הסחורה. לטענתו בזמן שהוא הפעיל את החברה היא עבדה מול התובעת על בסיס תשלום לכל סחורה שסופקה, ללא אשראי. רק לאחר שעבודתו בחברה הופסקה נעשו שינויים הן בסכום האובליגו של החברה אצל התובעת והן באשר לאופן התשלום. הנתבע טוען כי שינוי בתנאי ההתנהלות כאמור מביא להסרת ערבותו על פי שטר החוב. הנתבע טען עוד כי הוא לא הבין כלל שחתם על שטר חוב. לטענתו החתימה נעשתה כאשר הוחתם על טופס פתיחת כרטיס לקוח. לדבריו, הוא לא קורא טוב עברית (הוא עלה מצרפת כ- 7 שנים לפני שהוחתם) וסבר שכל המסמכים שעליהם הוא חותם קשורים בפתיחת כרטיס הלקוח.

התנגדות הנתבע התקבלה והוסכם כי ההליך יוחלף בתביעה שתוגש נגד הנתבע והוא יהיה רשאי להגיש הודעה לצד ג' נגד מנהל החברה. בהודעה לצד ג' טען הנתבע כי מנהל החברה פעל שלא כדין כאשר השאיר את ערבותו כלפי התובעת בתוקף למרות שהוא פיטר אותו מה עוד שנעשו שינויים בחיוב הנערב ולפיכך ביקש הנתבע לחייב את צד ג' בכל סכום שימצא שהוא חייב, אם ימצא כך.

התובעת טוענת כי מדובר בשטר חוב שנחתם ביחד עם פתיחת כרטיס לקוח כאשר הוסבר לנתבע בפירוש כי הוא חותם על ערבות לכל חובות החברה כלפי התובעת. התובעת טוענת כי שטר החוב מקנה עילה בפני עצמה ולכן אין משמעות לשינויים בחיוב הנערב שכן הנתבע לא נתבע בגין ערבותו אלא בגין חתימתו על שטר חוב שנועד להבטיח כל חוב של החברה כלפי התובעת.

העידו בפני נציג התובעת, הנתבע, צד ג' ועו"ד אטלי שייצג את צד ג'.

מהעדויות עולה כדלקמן:

הנתבע שימש כנהג מונית והיה נוהג להסיע את צד ג' כאשר זה הגיע מצרפת לביקורים בארץ, וכן שימש לו כמתורגמן. במהלך הביקורים הוסכם בין הנתבע לצד ג' שהם יפתחו עסק במשותף והם החליטו לפתוח את העסק נשוא תיק זה. העסק הוקם כחברה בע"מ כאשר צד ג' היה המשקיע היחיד ובעל המניות בחברה והנתבע היה המפעיל שלה בפועל. הנתבע יצר קשר עם ספקים שונים, כולל עם התובעת. במסגרת קשרים אילו נפתח לחברה כרטיס לקוח אצל התובעת. בכרטיס הוסכם כי האובליגו של החברה יהיה 20,000 ₪ אופן העבודה יהיה אספקת סחורה כנגד תשלום. הנתבע חתם על טופס פתיחת כרטיס הלקוח ובאותה הזדמנות חתם גם על שטר החוב כאשר הוא חותם בצירוף חותמת החברה כעושה השטר וכן חתם כערב בערבות אוואל על שטר החוב. בשלב כלשהו צד ג' לא היה מרוצה מביצועיה הכספיים של החברה ופיטר את הנתבע והביא במקומו מפעיל אחר, אבוטבול שמו. בשלב זה לא היה חוב של החברה לתובעת. לאחר הגעתו של אבוטבול להפעיל את החברה סוכם בינו לבין התובעת על שינויים בצורת העבודה ביניהם כאשר האובליגו הוגדל מ- 20,000 ₪ ל- 110,000 ₪, החברה נתנה ערבות בנקאית של 65,000 ₪ ואופן התשלום שונה אף הוא, מתשלום עבור כל סחורה מיידית עברו לשיטת קבלת סחורה בהקפה וללא תשלום מיידי. כאשר עבודת הנתבע בחברה הופסקה הפנה עו"ד אטלי את הנתבע לאפשרות שהוא חתום על ערבויות לחברה, הנתבע נעזר בעורכת דין מסויימת אך בפועל לא הוסרו הערבויות מחמת חוסר טיפול.

באשר לנסיבות החתימה על שטר החוב הנתבע טוען כי לא הבין שהוא חותם על שטר חוב, לא הבין כלל שהוא חותם על ערבות לחובות החברה. הוא סבר שכל החתימות קשורות בפתיחת כרטיס הלקוח בלבד. לדבריו, הוא לא ידע כלל מהו שטר חוב ולא היה בקיא באותה תקופה בשפה העברית ובמשמעות חתימתו. התובעת טוענת, והעיד על כך נציגה שהחתים את הנתבע על שטר החוב, כי הוסבר לנתבע במפורש שהוא חותם על ערבות לחובות החברה ככל שיהיו ולצורך כך הוא חותם גם על שטר חוב.