תא"מ 22403-03-15

מונחת בפני בקשה לביטול פס"ד בהעדר שניתן ביום 18.5.15.

לאחר עיון בטענות הצדדים הנני מורה כדלקמן:

ביטול מחובת הצדק:

לאחר עיון בטענות הצדדים נחה דעתי כי אין מקום לבטל את פס"ד " מחובת הצדק".

ביום 14.6.15 הוגשה בקשה לביטול פס"ד שניתן ביום 18.5.15.

מעיון בבקשה למתן פס"ד נראה כי בוצעה מסירה ביום 22.3.15 לכתובתו של המבקש ונחתם ע"י מי שגר עמו. כמו כן ביום 15.3.15 נשלח מייל בדבר משלוח כתב התביעה למבקש אשר אושר על ידו במייל חוזר ביום 18.3.15.

לטענת המבקש המסירה בוצעה לגיסו של המבקש אשר אינו מתגורר עמו ואף טוען המבקש כי לא הוא ולא גיסו קיבלו את כתב בי דין והדוור מילא את שמו של גיסו מתוך היכרותו את גיסו והקשר ביניהם. המסירה בוצעה באמצעות דואר ישראל .המבקש לא מצרף תצהיר של גיסו שקיבל בשמו את כתב התביעה בכתובת מגוריו.

המבקש מציין כי קיבל את המייל שנשלח לו בעת שהיה באירוע משפחתי, והמתין לקבל את כתב התביעה שלטענתו לא קיבל.

לא מצאתי כל פגם בביצוע המסירה על בסיסה ניתן פס"ד. מחד המסירה בוצעה לכתובת המבקש ומולאה כדין. בנוסף, נראה כי המבקש היה מודע לתביעה שהוגשה נגדו, עת אישר במייל חוזר ביום 18.3.15 קבלת כתב התביעה. מלבד כלל המסירה קיים בנסיבות דנן כלל הידיעה, לפיו לא רק שכתב התביעה נמסר למבקש בכתובתו אלא שהמבקש מאשר קבלת הכתב במייל.

לפיכך, הגעתי למסקנה כי פס"ד אינו פגום ואין לבטלו "מחובת הצדק".

באשר לשיקול דעת בימ"ש יש לחלק לשניים : "סיבת המחדל" וסיכויי ההצלחה".

"סיבת המחדל" – לטענת המבקש הוא לא הגיש כתב הגנה במועד בתום לב כיוון שלא הכיר את ההליכים המשפטים. אני סבור כי אין מדובר בזלזול בהליכי בימ"ש כי אם רשלנות או מחדל הניתנים לריפוי באמצעות תשלום הוצאות.

"סיכויי הצלחה" - זו השאלה החשובה יותר. המבחן הוא מבחן של "הגנה אפשרית" ולאו דוקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פס"ד להוכיח ממש את הגנתו. בימ"ש מפעיל את סמכותו תוך מתן משקל רב לזכות הגישה לערכאות ותוך חתירה לתוצאה מידתית.

המבקש מציין בבקשתו כי מבצע הנזק הינו צד ג' וכי האחריות אינה מוטלת עליו. המבקש צרף לתשובתו הסכם עבודה עם צד ג' המתייחס לאחריות לבעיות צילום. נראה כי המבקש עמד בשלב זה בנטל המוטל עליו על פי הפסיקה ופירט טענות הגנה הראויות לבירור וליבון עובדתי וראייתי. יצויין כי התביעה מורכבת מסך 8,500 ₪ ששולמו למבקשת על פי הסכם וכן פיצוי מבוקש בסך 25,000 ₪ כפי שנפסק במקרים דומים בתיקים אחרים. סכום הפיצוי נתון לשיקול דעתו של בית המשפט בהתאם לנסיבות של כל מקרה ומקרה.

לאור כל האמור לעייל, אני מורה כי פס"ד יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה בסך כולל של 3,000 ש"ח.