תא"מ 2240-07-14,תא"מ 2234-07-14

הצדדים בתיק זה הסכימו כי בית המשפט יפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984, אך ינמק את פסקו בקצרה.

לאור מכלול העדויות והראיות שהובאו בפניי, לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים ובתמונות הנזק ולאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, אני פוסק כדלקמן:

עסקינן בנזקים שנגרמו לרכבו של התובע בשתי תאונות נפרדות בתאריכים 26.11.13 (בה היה מעורב רכב הנתבעים 1 ו – 2, להלן, רכב א') ו – 22.12.13 (בה היה מעורב רכב הנתבעים 3 ו – 4, להלן רכב ב'). בשתי התאונות נפגע רכב התובע מאחור.

באשר לאחריות: נהג רכב א' הודה כי פגע מאחור אף שהוא טען כי לדעתו לא נגרם נזק מהפגיעה. הזנק הוכח באמצעות חוות דעת ובהעדר הוכחה לנזק קודם מאירוע אחר, הרי שנהג רכב אחראי לנזקי התאונה בה היה מעורב.

נהג רכב ב' מודה שלא היה מרוכז וכי פגע ברכב התובע מאחור אך טוען כי התובע אמר לו ששבוע לפני כן נפגע בתאונה אחרת, פגע וברח. גם הוא טען כי לא מדובר בפגיעה רצינית אך בחקירה הנגדית אמר "כמו שלא ראיתי את המרחק ביני לבינו, לא ראיתי אם פגעתי בפגוש. נישקתי לו את הרכב ואני לא מוכן לקחת אחריות על שום דבר, מתוך אחריות לקחתי על עצמי מה שקיים. זה היה מטווח מטר". בהודעה כתובה מיום 17.2.14 כתב "...ראיתי שנפגע אצלו הטמבון האחורי מצד שמאל למטה....הצעתי לתקן את הנזק על חשבוני...". היקף הנזק אכן נתון במחלוקת, אולם אשר לאחריות ולאור עדותו הברורה של נהג רכב ב' אין ספק כי הוא אחראי לפגיעה מאחור.

התובע בעדותו סיפר על שתי התאונות ואמר כי התאונה הראשונה היתה הקלה והשניה רצינית יותר (שכן בה הוא "עף" קדימה). באשר לטענת נהג רכב ב' סיפר כי אמר לאותו נהג שהרכב נפגע כשלושה שבועות לפני כן בתאונה קלה ולא שבוע כמו שאמר אותו נהג. בהקשר זה הגרסאות שקולות ולכן יפעל הדבר לחובת הנהג ברכב ב' שכן זוהי טענה שהוא מעלה מצידו אך לא הצליח להוכיח ברמה הנדרשת (קרי שמדובר בפגיעה בתאונת פגע וברח), ומכאן שאני מקבל את גרסת התובע כי הפגיעה בתאונה השניה בה היה מעורב רכב ב' היא הפגיעה אותה רואים בתמונה שהוצגה, קרי, קמט בחלק השמאלי של הפגוש האחורי.

מעיון בתמונות שהוצגו, הרי שנזקי כל תאונה ניתנים להפרדה: בתאונה הראשונה נגרם נזק קל במרכב הפגוש האחורי ובתאונה השניה, קמט, כאמור. על נזקים אלו הצביע התובע בעדותו במובחן, ואני מקבל אותם

הנזקים נבדקו על ידי אותו שמאי ונערכו שתי חוות דעת נפרדות. הוכח כי התובע אכן שילם עבור כל אחת מהן בנפרד. אני מאמין לו כי השמאי בדק את הרכב במועדים שונים, שכן, יכול היה התובע לערוך חוות דעת אחת לאחר התאונה השניה ובה "להלביש" על נהג רכב ב' גם את נזקי התאונה הראשונה, מבלי לומר לו בכלל כי הרכב נפגע כבר בעבר בתאונה. דווקא ההפרדה מראה כי התובע פעל בהגינות וביקש לתבוע מכל מזיק את נזקיו, ומה גם שאף הגיש לאותו בית משפט שתי תביעות נפרדות.

ביחס לתאונה הראשונה קבע השמאי כי יש צורך בצביעת ושיפוץ מגן אחורי, ללא צורך בכל חלקי חילוף. בתאונה השניה קבע כי יש צורך להחליף מגן אחורי חיצוני, מגן פנימי, מהדקים וכן לבצע עבודות חשמל ותיקוני צבע וזאת מאחר והפגיעה היא בפח דופן אחורית ובמכסה תא המטען. שתי חוות הדעת לא נסתרו, שכן, השמאי לא הוזמן להחקר על חוות דעתו ולא הוגשו החוות דעת נגדיות מטעם הנתבעים (הטענות להבדלים ברישום מד האוץ באופן בלתי סביר אין בהן כדי לפגום בשתי חוות הדעת שכן שוכנעתי כי השמאי אכן בדק את הרכב וצילם אותו, וישנם די פרטים מזהים אחרים בכל אחת מהן כדי להבטיח כי הוא אכן בדק את אותו הרכב בשתי הזדמנויות שונות).