תא"מ 22319-08-13 רמלאוי נ' אוחיון

1.התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבע. ביום 20.5.2014 ניתן פסק דין בהעדר התייצבותו של הנתבע. הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין מפאת מחלתו עובר למועד הדיון. לטענת הנתבע ביום 18.5.2014 הגיש בקשה בצירוף מכתב מהרופא לדחיית הדיון בענייננו אך עקב בעיות מחשב הבקשה לא הגיעה והוא נשפט בהעדרו. הנתבע צירף לבקשה אישור מחלה מיום 18.5.2014 ועד ליום 23.5.2014.

2.התובע מתנגד לבקשה. לטענת התובע, הנתבע לא טען כי הוא לא ידע על מועד הדיון. אישור המחלה שצורף הונפק ביום 18.5.2014 אך לא הוגשה בקשה לדחיית הדיון במועד. הנתבע לא טען כל טענה לגופה של התביעה ולתובע נגרמו הוצאות משפט. בד בבד ומשלא הגיש הנתבע תשובה, הגיש התובע בקשה מצדו להותרת פסק הדין על כנו משום אי הגשת תשובה.

דיון

3.ראשית יצוין, כי אי ניצול זכות התשובה הנתונה לנתבע אינה עילה להותרת פסק הדין על כנו. עיון בתקנה 240(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מעלה כי אין כל חובה שבדין להגשת תשובה ומדובר ברשות בלבד.

4.לגופו של עניין, טענות התובע לאי העלאת טענה אודות אי ידיעת מועד הדיון אמנם מלמדת על כי אין כל עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק. יחד עם זאת לבית המשפט סמכות לביטול פסק הדין על-פי שיקול דעתו, לנוכח סיבת המחדל ושאלת סיכויי התביעה;

5.ביטול פסק דין "עשוי להיעשות על פי חובת הצדק ועשוי להיות בשיקול דעת. חובת הצדק עניינה בעיקר מהיעדר המצאה כדין....באשר לביטול על פי שיקול דעת, יש לבדוק את סיבת המחדל ואת סיכויי ההצלחה. כך מימים ימימה..." (רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 27.2.2005).

6.מדובר בשני תנאים מצטברים כאשר "ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת" (ע"א 92 / 3645 שאול קלנר נ' סשה לופוביץ, פ"ד מז (4) 133, 139).

7.בענייננו נסיבות מחלתו הנטענת של הנתבע במועד הדיון אכן עשויות ללמד על מכשול אובייקטיבי בפני הנתבע להתייצב לדיון. יחד עם זאת היה על הנתבע להגיש בקשה מבעוד מועד עם היוודע הנסיבות (ביום 18.5.2014) ונסיבות אי הגשת הבקשה במועד לא הובררו דיין. בהעדר החלטה אחרת היה על הנתבע להתייצב לדיון שנקבע.

8.מן הצד השני של המתרס בל נשכח כי מדובר בנתבע שאינו מיוצג. לכך מתווספת העובדה כי טענות הנתבע בכתב הגנתו אם וככל שיוכחו עשויות להוות הגנה טובה מפני התביעה. הפגם הדיוני נרפא בהוצאות מתאימות. מטעמים אלו המצטרפים לנסיבות מחלתו הנטענת של הנתבע הנני מוצאת לנכון להורות על ביטול פסק הדין מיום 20.5.2014.

9.הנתבע יישא בהוצאות התייצבותו של התובע בסך 500 ₪. הסכום יופקד בקופת בית המשפט עד לא יאוחר מיום 9.11.2014 וישוחרר לידי ב"כ התובע ע"פ דרישה.