תא"מ 22302-11-13 פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ נ' המשותף ואח'

בפני תביעה כספית, בסך 52,550 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת מקריסת ענף עץ, ביום 7.1.2013, ברח' אלפסי בירושלים. התובעת טוענת, כי הענף נפל מעץ העומד בשטח שבאחריות הנתבעת 1 (להלן – "הנתבעת"), וכי נזקיה מסתכמים בסכום התביעה, ברכיבים אלה: עלות תיקון הרכב (39,163 ₪, עפ"י חוו"ד שמאי); ירידת ערך (11,205 ₪, עפ"י חוו"ד שמאי); שכר השמאי (1,282 ₪) וימי השבתה (900 ₪).

הנתבעת טוענת, כי אין ראיה לכך שהענף נפל מעץ שבתחום אחריותה, כי לא התרשלה בתחזוקת העצים שבשטחה, וכי נזקי התובעת לא הוכחו.

נפתח בשאלת זיהוי העץ: בסוגיה זו ניתן לקצר. מטעם התובעת העיד בעלי הרכב, שגר אז בבית הסמוך, ברח' אלפסי 9, וצילם את הרכב הקבור תחת הענף, וכן את העץ המדובר. אמנם, יש ממש בטענת הנתבעות, כי לא צולם הגדם עצמו בעץ, אולם עדותו של הבעלים היתה נאמנה עלי, כי הן מתוך זכרונו והן לאור התמונות (שהוגשו לתיק באיחור, בהסכמה), מדובר בעץ מסוים שצולם על ידו, ואשר עדת הנתבעת, יו"ר הנציגות, אישרה כי הוא עומד בחצר הבית שבאחריותה. אעיר, כי לא מצאתי ממש בנסיון הנתבעות להיאחז בטעות שנפלה בכתב התביעה, בעת הגשתו לראשונה, שם נתבעה נציגות הבית המשותף ברח' אלפסי 9.

מכאן למחלוקת העיקרית, והיא שאלת האחריות הנזיקית: ככלל, נקודת מוצא היא, כי חובה על מי שמופקד על המקום בו צומח עץ להיות אחראי לתחזוקת העץ. כך ברשויות מקומיות לגבי עצים הנטועים במרחב הציבורי, וכך בבעלים פרטיים לגבי עצים הנטועים בשטחם. באשר לטיב התחזוקה הנדרשת, והרף שמתחת אליו תיחשב התחזוקה (או העדרה) רשלנית, נכתב רבות, אולם דומה כי הכל מסכימים, כי הרף אמור לשקף את מידת ההשקעה הסבירה, שלא תרתיע את הפעילות המדוברת (במקרה זה, קיום עצים בשטח גינות פרטיות של בתים משותפים), כמיתאם של מידת הסיכון להתרחשות הארוע המדובר (במקרה זה, קריסת ענף גדול מעץ גבוה, בימים סוערים).

במספר ארועים דומים נפסק, כי אין לצפות מנציגות בית משותף להעסיק אגרונום (ראה למשל ת"א (כ"ס) 5455/03 ביטוח ישיר ואח' נ. פשטיין ואח'; פס"ד זה וכל הבאים פורסמו במאגרי פסיקה שונים באינטרנט), וכי על פי רוב, נציגות בית משותף המעסיקה גנן באופן שוטף לטיפול בגינה, וזה אינו מוצא סיבה להתריע מפני חולי או בעיה אחרת בעץ, נוקטת במידת הזהירות הסבירה, ועל כן אינה מתרשלת (ראה למשל ת"א (ת"א) 12510/06 איי.איי.ג'י ואח' נ. נציגות הבית המשותף ואח'), זאת כל עוד אין מדובר בעץ מסוכן במיוחד, או שהיו לגביו התרעות ספציפיות.

עדת הנתבעת סיפרה שבבניין יש גנן, המגיע אחת לחודש, המודיע להם כאשר יש צורך לטפל בעצים הגבוהים, בהם אינו מטפל באופן שוטף. לאחר האירוע המדובר, בעקבות פנייה של עיריית ירושלים לגבי עץ אחר שבצד השני של הבניין, ביצעו בדיקה של כלל העצים, אך לא קודם לכן. בנוסף סיפרה, כי העירייה מבצעת גיזומים, גם של העצים העומדים בשטח פרטי (על חשבון הנציגות), וכי לא היתה פניה אליהם לגבי העץ המסוים.

דומה, שלא בכדי לא הפנתה התובעת לפסיקה שמצאה במקרים דומים לחייב נציגויות בית משותף בפיצוי ניזוקים, והח"מ מכל מקום לא מצא פסקי דין כאלה, אלא כאמור, רק פסקי דין המגיעים למסקנה הפוכה. אמירה דומה נמצאת בפסק הדין בעניין איי.איי.ג'י הנזכר לעיל. לא למותר להפנות, למשל, גם לת"א (י-ם) 26655-08-10 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. שמעון מרציאנו ואח', שם לא נמצאה נציגות הבית המשותף אחראית, גם במקרה בו גנן ביקר רק "מדי פעם", והעץ עצמו טופל לאחרונה שנים ארוכות קודם לכן. גם שם, אגב, מדובר היה ביום חורפי, בתקופת שלגים בירושלים.

משכך, יש לקבוע, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח, כי נפל פגם באופן תחזוקת העץ אצל הנתבעת, ועל כן דין תביעתה להידחות.

בשולי הדברים אציין, כי אכן, קיים קושי בטיב הוכחת הנזק לרכב, נוכח העדר אינדיקציה לתשלום עבור התיקון, בפועל, ואף ימי ההשבתה לא הוכחו.