תא"מ 22196-03-17 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' רוסו ואח'

לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי רכוש, שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים מיום 16.2.2016.

מדובר בתאונת שרשרת כאשר רכב התובעת נסע ראשון בשיירה ולאחריו נסע רכב הנתבעים 1 ו-2 ורכב 3 ו-4 היה האחרון בשיירה. בפתח הדיון שלפני הועלתה טענה על ידי מי מבאי כוח הצדדים כי מעדויות הנהגים השתמע כי בשיירה היה רכב נוסף אשר לאחר קרות התאונה ברח מהמקום. המדובר ברכב אשר היה שלישי בשיירה מאחורי רכב הנתבעים 1 ו-2 ולפני רכב הנתבעים 3 ו-4.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את עדויות הנהגים וטיעוני באי כוח הצדדים אשר טענו באריכות הגעתי למסקנה כי הנתבעים 1 ו-2 פגעו ברכב התובעת ורכב הנתבעים 3 ו-4 הצטרף לתאונה קיימת. כמו כן, אני קובעת כי מעבר לרכב התובעת ורכבי הנתבעים 1-4, לא היה רכב נוסף מעורב בתאונה.

הן מעדות נהגת התובעת והן מעדות נהג הנתבעות 3-4 עולה כי מדובר בפגיעה של רכב הנתבעים 1-2 ברכב התובעת כאשר עובר לרגע האימפקט ניסה נהג הנתבעים 1 ו-2, ברגע האחרון, להימנע מקרות התאונה, הסיט את רכבו שמאלה לעבר שול הדרך, אז פגע גם במעקה הבטיחות.

התרשמתי לחיוב מעדותה של התובעת באופן בלתי אמצעי ומקבלת את גרסתה ולפיה היא נסעה בכביש בפקק תנועה כאשר הבחינה במראה ברכב הנתבעים 1 ו-2 שועט לעברה ופוגע בה, "הרכב שפגע בי מאחורה הוא זה שפגע בי והוא נחרד, הוא ניסה לא לפגוע בי אבל לא הצליח אני זוכרת שראיתי את התמרון שלו במראה הוא ניסה לא לפגוע בי, ראיתי שזה הולך לקרות היה לי ברור שהוא הולך להיכנס בי וחזק" (שורות 16-18, עמ' 1 לפרוטוקול). התובעת העידה כי זכור לה שהיו שתי פגיעות "פגיעה אחת מאוד חזקה ועוד פגיעת הדף כזה" (שורות 1-2, עמ' 2 לפרוטוקול). המשמעות של שתי פגיעות אלה כי קודם הרגישה את הפגיעה החזקה בה פגע רכב הנתבעים 1 ו-2 ולאחר מכן את הפגיעה הנוספת של רכב הנתבעים 3 ו-4 ברכב הנתבעים 1 ו-2.

אני דוחה את טענת הנתבע 1 אשר טען כי בעת קרות התאונה היה בעצירה מוחלטת וממילא כי רכב הנתבעים 3 ו-4 הדף אותו על עבר רכב התובעת. עדות זו נסתרה הן על ידי התובעת אשר, כאמור, סיפרה איך הבחינה במראה ברכב הנתבעים 1 ו-2 שועט לעברה ומנסה "לתמרן" על מנת לנסות ולהימנע מפגיעה בה והן נסתרה על ידי גרסת נהג הנתבעים 3 ו-4 אשר העיד גם הוא כי "הבחין ברכב שלפניו סוטה לשולי הדרך, מתנגש ברכב שלפניו ובמעקה הבטיחות ובולם בפתאומיות" (ס'6 לכתב ההגנה של הנתבעים 3 ו-4). זאת ועוד, הדעת נותנת כי ככל שהייתה גרסתו של הנתבע 1 מתקבלת- ואיני מקבלת אותה- הרי ככל שהיה נהדף על ידי הרכב השלישי בשיירה היה נהדף ישירות על רכב התובעת ישר וממילא לא היה מספיק להסיט את רכבו לכיוון מעקה הבטיחות. הן שורת ההיגיון והשכל הישר נותנים כי משהבחין הנתבע 1 כי הוא עומד לפגוע ברכב התובעת ניסה, על מנת למנוע את הפגיעה ולמצער למזערה, להסיט את רכבו.

לא מצאתי בכתבי הטענות התייחסות של מי מהצדדים לכך כי בתאונה היה מעורב רכב נוסף למעט בהודעה מאוחרת של הנתבע 1 למבטחת מטעמו כי היה רכב נוסף אשר ברח מהמקום. בעניין זה העיד הנתבע 1 כי "הסיפור" נולד מעדות שמועה ששמע מפיו של נהג הנתבעים 3 ו-4 ומכל מקום בעצמו העיד כי הרכב שהיה מאחוריו היה מעין טנדר בצבע שחור אפור אשר, בדיעבד, תואם לרכב הנתבעים 3 ו-4.

בהקשר זה יצוין כי מנשאל נהג הנתבעים 3 ו-4 מה מקור הטענה כי היה רכב נוסף מעורב בתאונה השיב כי המדובר בספקולציה בלבד והסקת מסקנות שלו אשר נבעו לשיטתו ממצב רכב הנתבעים 1 ו-2 וממילא מהנזקים שנגרמו לו וגרמו לו להניח, בהינתן כי המגע בינו לבין רכב הנתבעים 1 ו-2 היה קל בבחינת נשיקה, כי "חייב" היה רכב נוסף מעורב.

בנסיבות אלה ועל רקע האמור לעיל, אני קובעת כי למעט הצדדים המעורבים בהליך זה לא היה רכב נוסף בתאונה. כמו כן, אני קובעת כי רכב הנתבעים 1 ו-2 פגע ברכב התובעת לאחר שניסה להימנע מפגיעה וסטה לשול הדרך וכי רכב הנתבעים 3 ו-4 הצטרף לתאונה קיימת תוך כדי פגיעה ברכב הנתבעים 1 ו-2.