רחמני נ' סרסרניק

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 12.9.2013 בבת ים. ביום 14.1.2016 ניתן פסק-דין חלקי, שקבע את אחריות הנתבע לנזקי התובעת, ומאז התקיים הליך בירור הנזקים עצמם, נוכח שתי חוות-דעת מומחים שהוצגו לבית המשפט.

2.התובעת טוענת לנזקים בסך 12,201 ₪, בגין עלויות תיקון (9,698 ₪, עפ"י חוו"ד שמאי), שכר שמאי (1,034 ₪), ונזקים כלליים (1,000 ₪). הנתבע חולק על רכיב הנזק הנגוע לעלויות התיקון, בהסתמך על חוו"ד שמאי מטעמו, הקובע כי הנזק מסתכם בסך 5,707 ₪ בלבד, וכן כמובן על רכיב הנזקים הכלליים.

3. מוקד המחלוקת בין השמאים נוגע לשאלת הצורך בתיקון המתלה השמאלי. יודגש: אין חולק כי רכב התובעת נפגע בפינה השמאלית-קדמית שלו, אולם שמאי הנתבע טוען, כי לא הוכח הנזק למתלה השמאלי.

4.בחקירתו, עמד שמאי התובעת על כל רכיבי חוות-הדעת שלו. הוא הסביר, כי בבדיקה הראשונה של הרכב אכן לא זיהה נזק למתלה, אולם כאשר ביקר במוסך בפעם השניה, לאחר כשלושה שבועות, וראה את הרכב לאחר פירוק ולפני תיקון, הבחין בנזק המדובר. משעומת עם הדרישה לפרוטוקול מדידה של מכון בדיקה מתאים, אישר קיומה של דרישה זו, והניח כי מן הסתם ראה פרוטוקול כזה, אם כי לא היה בידו לצרפו. הוא גם הציג תמונות נוספות, שלא צורפו מתחילה לחוות-דעתו. הוא התקשה להסביר מדוע נדרשו שלושה שבועות לתיקון הנזק הקל-יחסית, כתוצאה מהתאונה, ואישר כי אם היה הרכב בשימוש בפרק זמן זה, כי אז לא ניתן לדעת אם הנזק נגרם באותה תקופה אם לאו. הוא העיד, עם זאת, כי למראה הנזק שנגרם בתאונה, יש להניח כי המתלה אכן ניזוק כתוצאה מאותה מכה, וכי בכל מקרה, אם ניזוק, לא ניתן היה לעשות שימוש ברכב עד לתיקונו.

5.מנגד, שמאי הנתבעת עמד אף הוא על קביעותיו בחוות-דעתו, וטען שבלא קביעה של מכון מוסמך, אין שמאי יכול לאשר החלפת מתלה.

6.לאחר ששמעתי את שני המומחים, אני סבור כי לא ניתן לאשר את הנזק שבמחלוקת, שכן לא ניתן לקבוע שהוא הוכח כדבעי. הנזק התגלה, כך מתברר, רק בבדיקה שניה של הרכב – בדיקה שלא נזכרה כלל בחוות-הדעת; הוא התגלה 3 שבועות לאחר התאונה, בלא שהונחה תשתית עובדתית לכך שהרכב נשאר במוסך כל אותה עת, ובלא שניתן הסבר מניח את הדעת לעיכוב זה; חרף הערכת השמאי, כי הפגיעה במתלה מסתברת נוכח הפגיעה הנחזית ברכב, לא סבר השמאי בזמן אמת, דהיינו בבדיקה הראשונה, כי המתלה ניזוק. כל הסיבות האלה מצטרפות יחדיו לקביעה, כי נזק מסוים זה לא הוכח כדבעי, וכי תהיות השמאי הנגדי לא זכו למענה משביע רצון.

7.גם רכיב הנזקים הכלליים לא הוכח.

8.משכך, אני קובע כי הסכום שעל הנתבע לשלם לתובעת עבור נזקי התאונה הוא 5,707 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התרחשות התאונה ועד היום.

9.באשר להוצאות ההליך: אני סבור שעל הנתבע לשלם לתובעת את כל ההוצאות הכרוכות בכך שנאלצה לנקוט בהליך מלכתחילה: אגרה, שכר חוו"ד שמאי, שכר עדים (לא כולל השמאי) ושכ"ט עו"ד; אולם, כי כפועל יוצא מתוצאת פסק-הדין המשלים עליה לשאת בהוצאות שהוציא הנתבע כדי להפריך מקצת מהנזקים אותם קבע שמאי התובעת (שכר שמאי עבור חוו"ד ועבור עדות).