תא"מ 22058-04-15 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אינג ואח'

מונחת לפני תביעה שעניינה תאונת שרשרת, אשר אירעה ביום 28.5.14 בסמוך לצומת בית דגן בראשון לציון בין כלי רכב נושא מספר רישוי XXX, כלי רכב נושא מספר רישוי XXX ובין כלי רכב נושא מספר רישוי XXX(להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו יישא הנתבע 1 באחריות בשיעור של 35% ונהג הנתבעת 2 יישא באחריות בשיעור של 65%.

ע"פ עדות התובעת 2, הנהגת ברכב הראשון בשרשרת כלי הרכב (להלן: "התובעת"), נהג שומרה התנצל בפניה והנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר הוא נהג הראל טען בפניה כי רכב שומרה פגע בו מאחור והדפו אל עבר רכב התובעות, כתוצאה מכך נלחץ הנתבע ופגע בשנית ברכב התובעת.

הנתבע אישר בעדותו את עיקרי דבריה, והודה, כי לאחר שנפגע מאחור בידי רכב שומרה, התבלבל, לחץ על דוושת הגז בטעות, ופגע בשנית ברכב שומרה.

נהג שומרה לא התייצב למתן עדות, ועדויותיהם של התובעת והנתבע לא הופרכו בכל דרך. לפיכך אני מוצאת לנכון לקבלן, וקובעת, כי רכב שומרה פגע ברכב הראל והדפו אל עבר רכב התובעת. לאחר מכן רכב התובעת נפגע בשנית בידי רכב הראל כתוצאה מהלחיצה על דוושת הגז על ידי הנתבע.

אמנם נהג שומרה הוא אשר גרם לתאונה. עם זאת, לחיצת הנתבע על דוושת הגז בתגובה להתנגשות ברכב הראל מאחור תרמה לנזק שנגרם לרכב התובעת. התובעת לא ידעה לומר איזו משתי המכות שקיבלה מרכב הראל היתה חזקה יותר – האם הפגיעה הראשונה (כתוצאה מפגיעת רכב שומרה ברכב הראל והדיפת רכב הראל לעברה) או שמא הפגיעה השניה (כתוצאה מהלחיצה על דוושת הגז ע"י נהג הראל). לא ניתן לשלול האפשרות, כי לכל אחת מהמכות ברכב התובעת תרומה שווה לנזק. עם זאת, אני מוצאת לנכון לייחס אחריות גבוהה יותר לתאונה לנהג שומרה. נהג שומרה הוא אשר גרם לתאונה. נהג הראל אמנם התבלבל, שגה, ותרם לנזק שנגרם לרכב התובעת. אך יש להניח, כי אם לא היה נפגע מאחור בידי רכב שומרה, לא היה מתנגש ברכב התובעת.

לפיכך אני מוצאת לנכון לחלק האחריות בין הנהגים המעורבים כמפורט בראש פסק דין זה.

בהתאם, יש לחייב את הנתבעים 1 ו- 2 לשלם לתובעת סך של סך של 1,997 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, שיעור של 35% מאגרת בית משפט כפי ששולמה ומשכר העדים כפי שנפסק במהלך הדיון, ושכ"ט עו"ד בסך של 525 ₪.

בנוסף, יש לחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובעת סך של 3,708 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, שיעור של 65% מאגרת בית משפט כפי ששולמה ומשכר העדים כפי שנפסק במהלך הדיון, ושכ"ט עו"ד בסך של 975 ₪.

הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 30 ימים.

אני מורה על ביטול צו ההבאה שהוצא נגד עד הנתבעת 3 ועל סגירת התיק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ז, 01 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.