תא"מ 22051-02-15 קרדן רכב בע"מ נ' כבהה

התביעה היא לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים.

לטענת התובעת, התאונה ארעה כאשר רכב שבבעלותה נסע ממזרח למערב בנתיב הנסיעה השמאלי. בעת שהגיע לצומת, פנה הנתבע, שהגיע מכיוון הנסיעה הנגדי, שמאלה, וחסם בכך את נתיב נסיעת רכב התובעת. בשל כך נגרמה התאונה.

לטענת התובעת, הנתבע אחראי לתאונה ועליו לשאת בנזקים שנגרמו לה ובכללם הוצאות תיקון הרכב, הוצאות השמאי וכן עלות השבתת הרכב כפי שפורטה בסעיף 7.3 לתביעה, בסכום של 1,200 ₪.

הנתבע מכחיש את כל טענות התובעת.

לטענתו, האחריות לתאונה היא על רכב התובעת. לטענת הנתבע רכב התובעת הוא שסטה מנתיבו אל נתיב הנסיעה הנגדי שבו עמד רכב הנתבע. הנתבע טוען כי אמנם עמד בנתיב הנסיעה המיועד לפניה שמאלה, אך כלל לא החל בנסיעה ורכבו היה בעצירה מוחלטת בזמן התאונה.

הנתבע לא דרש לחקור את נותן חוות הדעת מטעמה של התובעת ובכך הסכים, למעשה, לנזקים שפורטו בה. עם זאת, בתום שמיעת הראיות, התברר כי התובעת לא הביאה כל ראיה להוכיח את הנזקים שבסעיף 7.3 ואכן בא כוחה ציין תוך כדי טיעוני ב"כ הנתבע בעניין זה כי הוא מוותר על ראש נזק זה.

לעניין האופן שבו ארעה התאונה העידו שני הנהגים – נהג התובעת והנתבע.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בתמונות הנזק ובשרטוט נ/1 משני צדיו (במהלך הדיון שירטט הנתבע גם על צדו האחורי של המסמך), הגעתי לכלל מסקנה כי במבחן ההסתברות הנדרש לצורך ההליך שבפני שהוא הליך אזרחי, עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה. גרסת נהג התובעת הותירה רושם מהימן מאוד ועדותו היתה ברורה, ישירה ורהוטה. זאת, לעומת עדות נהג הנתבע שהיתה מהוססת מאוד.

אני ערה לכך ששני הנהגים דוברי ערבית כשפת אם, ואולם, גם כשעניין זה נלקח בחשבון, לא ניתן להתעלם מההיסוסים המרובים שהיו בעדות הנתבע.