תא"מ 21975-07-14 חממי נ' וקנין

מונחת לפניי בקשה מטעם התובעת למתן פסק דין בהעדר התייצבות הנתבע לדיון.

אמנם לתביעה דנן הגיש הנתבע כתב הגנה, אולם בכותרת כתב ההגנה נרשם על-ידו, כלהלן: "(בינתיים ללא כתובת)". ברישא של כתב ההגנה כתב הנתבע, בין היתר: "ומבקש להודיע כי אין לו עדיין כתובת קבועה והוא ישן בינתיים, בין חברים, ונע ממקום למקום". כתב ההגנה הוגש לתיק בית המשפט ביום 14.9.14.

הנתבע לא התייצב לדיון הקבוע ליום 28.1.15, ולנוכח זאת, מבקשת התובעת מבית המשפט מתן פסק דין בהעדר התייצבות הנתבע, זאת בהתבסס על הוראת תקנה 157 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין" או "התקנות"). לדידה של התובעת, הנתבע נוהג באופן פסול בכך שאינו מעדכן את בית המשפט בכתובתו, ובכך למעשה הוא "מתחמק ביודעין מהמשך ניהול ההליך" [ראו סעיף 5 בבקשת התובעת מיום 16.3.15], וזאת חרף ניסיונותיה להמציא לו את החלטת בית המשפט בדיון האמור.

לאחר שנתתי את דעתי לטעמי הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לה וליתן פסק דין בהעדר התייצבות, כפי שיפורט להלן.

בהתאם להוראת תקנה 480 בתקנות סדר הדין, שעניינה "מקום שניתן מען": "בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי". (ההדגשה אינה במקור)

בהליך דנן נמסר על-ידי התובעת, בכתב התביעה, מען של הנתבע - רחוב ****** בירושלים (להלן: "המען"). כאמור, הנתבע הגיש כתב הגנה לתביעה אך מבלי שיציין כתובת להמצאת כתבי בי-דין. בתובענה התקיים דיון ביום 28.1.15, אליו לא התייצב הנתבע.