תא"מ 21909-03-14 גולדנברג נ' רונשי עוגיות 2010 בע"מ

בפני תביעה כספית, בסך של 8,000 ש"ח (קרן, לא כולל מע"מ, הוצאות ושכ"ט), שעניינה טענת התובע לזכאותו לשכר-טרחה מאת הנתבעת עבור טיפול משפטי. הנתבעת מכחישה קיומו של ייצוג משפטי או חבות כלשהי בתשלום שכר-טרחה.

הישיבה המקדמית נדונה באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על החומר שבתיק ועל השלמת טיעון בכתב. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

בקליפת אגוז: אין חולק כי התובע טיפל בהליך מסוים, שבו היו לנתבעת ולחברה קשורה נוספת אינטרסים ומעורבות בפועל. התובע ייצג בוודאות את החברה הנוספת ואף קיבל ממנה את שכרו בסך 8,000 ₪. הנתבעת חתמה על יפוי כוח לתובע, בקשר לאותו הליך. הסכם שכר הטרחה שנחתם בינו לבין החברה הנוספת נערך כהסכם בינו לבין שתי החברות, אולם הנתבעת לא חתמה עליו. סכום שכר-הטרחה שנכתב בו מלכתחילה היה 16,000 ₪, ועליו הוסף בכתב יד שסך 8,000 ₪ הוא ע"ח אותה חברה נוספת. בין הנתבעת לבין החברה הנוספת ישנו הסכם נוסף, ובו בין היתר הוסכם לשאת בחלקים שווים בשכר-טרחת עוה"ד. התובע טוען, כי ייצג בפועל בהליך המדובר גם את הנתבעת, וכי שכה"ט המוסכם הוא אכן 16,000 ₪, מתוכו שילמה החברה הנוספת מחצית; ואילו הנתבעת טוען, כי התובע לא ייצג אותה בפועל, וכי מעולם לא הוסכם בינה לבינו על תשלום שכ"ט כלשהו, בעוד את ההסכם בינה לבין החברה הנוספת היא קיימה, בכך שהשתתפה בסך 4,000 ₪ מתוך שכה"ט ששולם לתובע.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)).

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 1,800 ₪. סכום זה כולל מע"מ והוצאות, והוא נועד לסלק את החוב הנטען הנובע מהסכם שכר-הטרחה או הייצוג (ככל שהיה) באותו הליך – אולם אינו משליך על חובות אחרים של הצדדים זה לזה, לרבות הוצאות קודמות שנפסקו בהליך (ככל שנפסקו) או חובות (אם יש) הנוגעים לעניינים אחרים בהם טיפל התובע עבור הנתבעת (ככל שהיו).

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ז אדר א' תשע"ו, 07 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.