תא"מ 21889-03-14 זרדב ואח' נ' הרוח הגלילית תיירות ונופש בע"מ

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה ביום 1.6.14. בהתאם לפסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיבים סך של 30,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

בכתב התביעה נטען, כי המשיבים שכרו צימר אצל המבקשת, ובמהלך שהייתם בו נגרמה להם עגמת נפש רבה, בשל תנאי האירוח (בריכה שלא ניתן היה לעשות בה שימוש, מחסור באוכל בארוחות שסופקו, תנאי תברואה ירודים, וכיו"ב תנאים אשר פגמו בהנאתם מהחופשה המשפחתית שאליה יצאו). המשיבים תבעו מהמבקשת החזר הסכום ששילמו (8,000 ₪) וכן פיצוי בגין עגמת נפש.

לטענת המבקשת, כתב התביעה כלל לא התקבל לידי מנהלה, מר עמוס כהן. אילו קיבל את כתב התביעה, הייתה המבקשת מתגוננת במועד. לטענת המבקשת, יש לאפשר לה להתגונן מפני התביעה, שכן המשיבים שהו במתקן האירוח עד לתום חופשתם, מבלי שהתלוננו על דבר.

המשיבים מתנגדים לביטול פסק הדין. לטענתם, הבקשה הוגשה באיחור, והטענה כי כתב התביעה לא הומצא כדין אינה נכונה. הוא נמסר לידי אחיו של מנהל המבקשת, ואילו מנהל המבקשת בתצהירו לא ציין כי מר סיני כהן, החתום על אישור המסירה, הוא אחיו. לטענת המשיבים, אין לבטל את פסק הדין ובכך לגרום לסחבת בבירור טענותיהם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון לבטל את פסק הדין, מתוקף שיקול הדעת המסור לביהמ"ש.

לכאורה נראה, כי כתב התביעה הומצא כדין, באמצעות הדואר, ונמסר לידי מורשה מטעם המבקשת, אשר לא טרחה להתגונן במועד. המבקשת הגישה את הבקשה לביטול פסק דין זמן קצר לאחר שזה הומצא לה (כאשר המסירה של פסק הדין נעשתה לידי אותו מר סיני כהן, שקיבל את כתב התביעה, כפי שעולה מאישור המסירה המצוי בתיק ביהמ"ש).

עם זאת לגופו של עניין, סבורני כי יש לאפשר בירור ענייני של טענות המשיבים אל מול טענות המבקשת, ולא להותיר על כנו פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ומבלי שקיבלה המבקשת את זכות הגישה שלה לערכאות. הפיצוי שנתבע אינו מבוטל, והוא עולה פי כמה על הסכום ששילמו המשיבים למבקשת. יש לאפשר למבקשת להתגונן מפני תביעה זו, אף אם התרשלה בהעלאת טענותיה במועד הקבוע לכך בתקנות.

בשל מחדליה של המבקשת, היא תחויב בהוצאות.

לאור האמור – פסק הדין מיום 1.6.14 – מבוטל.

על המבקשת להגיש כתב הגנה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.