תא"מ 21705-08-13 המודיע חברה בעמ נ' בן הרוש ואח'

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

1. המשיב הגיש כנגד המבקשים תביעה לתשלום חוב בגין הדפסת מודעות שהזמינו המבקשים אצל המשיב.

2. ביום 27.10.13 ניתן כנגד המבקשים פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד אישורי מסירה ותצהירי המוסר, לפיו נמסר כתב התביעה ביום 13.8.13 לחמיו של המבקש 1 ואביה של המבקשת 2 , וכי זה סרב לחתום על אישור המסירה.

3. המבקשים עותרים לביטולו של פסק הדין. המבקשים טוענים כי כתב התביעה לא נמסר לידיהם, שכן הם מתגוררים בצרפת ואף המוסד לביטוח לאומי הכיר בכך שתושבות המבקשים בארץ הופסקה.

4. המשיב מתנגד לבקשה. המשיב טוען כי כתב התביעה הומצא לידי אביה של המבקשת וכי יש לראות בהמצאה זו המצאה כדין, שכן אלמלא המבקשים לא היו מתגוררים בכתובת זו, הרי שאבי המבקשת היה מסרב לקבל את כתב התביעה. המשיב מכחיש את טענת המבקשים כי הם מתגוררים בצרפת וטוען בידיו מסמך של העברת כספים שנעשתה על ידי המבקש בארץ מיום 14.10.12.

5. לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).

6. מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקשים.

7. בענייננו, כתב התביעה נמסר לידי חמיו של המבקש 1 ואביה של המבקשת 2, אשר לפי הנטען בתצהירו של המוסר סרב לחתום על אישור המסירה. ואולם נוכח טענת המבקשים כי אינם מתגוררים בארץ, טענה הנתמכת במסמכים, הרי שההמצאה לבן משפחה אינה המצאה כדין שכן אין המדובר בבן משפחה המתגורר עם המבקשים, כנדרש בהתאם להוראת תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.