תא"מ 21602-07-15 מלכת שבא נ' בן חור, תא"מ 17133-06-15 שבא נ' בן חור, תא"מ 44240-12-14 מלכת שבא בירושלים נ' בן חור,תא"מ 35218-12-14 בירושלים נ' בן חור

לפני בקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע ב-5 תיקים שאוחדו בפני.

התובעת היא עמותה ובתצהיר שהוגש מטעמה לתמיכה בהתנגדותה להפקדת ערובה, טענה כי הנתבע גרם לה לנזקים כלכליים כבדים והאשימה אותו אף בגניבת ציוד יקר ערך. עוד עולה מתצהיר זה כי לעמותה אין נכסים משלה וכי פעילי העמותה למעשה ממנים אותה. הנתבע טוען כי נוכח טענות התובעת עצמה בדבר מצבה הכלכלי הקשה, כפי שגם טענה כאשר ביקשה פטור מאגרה, הרי שיש לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו.

סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט -1999, מקנה סמכות לבית המשפט, להעתר לבקשת נתבע, לחייב חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי מניותיה בה מוגבלת, להפקיד ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, היה ויזכה בדין. סעיף זה מקים חזקה לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, ערובה להוצאות.

בהתאם לסעיף 353א קיימות שתי דרכים חלופיות לסתור חזקה זו: הראשונה, אם החברה הוכיחה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע; והשנייה, אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב החברה בערובה. הנטל בעניין זה מוטל על כתפי החברה, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש לשקול את סיכויי התביעה רק אם מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פסקה 6 להחלטת כבוד השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (13.7.2008); רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, (11.2.2009); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, (23.5.2011); ע"א 7193/13 ש.א. פתרונות בע"מ נ' ברנע, (22.9.2014)).

בעניין שלפני מדובר בעמותה ולא בחברה, אך על פי הפסיקה יש לבחון את שאלת חיובה של עמותה בהפקדת ערובה בהתאם לעקרונות שנקבעו זה ביחס לחברה (ת"א (מחוזי י-ם) 42868-05-10 ילין נ' אם תרצו - ציונות או לחדול (20.10.2010); ת"א (מחוזי י-ם) 9016/07 היכל שלמה - המרכז למורשת היהדות בירושלים, ע"ר נ' בית הכנסת הגדול ירושלים, ע"ר, (25.11.2010); ת"א (מחוזי ת"א) 21573-01-11 עמותת מועדון נווה דוד חולון כדורגל נ' עירית חולון, פיסקה 3 (1.11.2011)).

גם לדברי העמותה עצמה מצבה הכלכלי קשה ואין כל ראיה כי תוכל לפרוע את ההוצאות שיושתו עליה היה ותפסיד בתביעתה. בנוסף לשיקול זה שקלתי גם את טענות התובעת כי הנתבע הוא שגרם לנזקים הכלכליים לתובעת, אך גם שקלתי את העובדה שלא צורפה ראשית ראיה לכך ואף לא צורפה ראשית ראיה להיקף הרכוש שהיה לתובעת לפני המעשים המיוחסים לתובע.

על כן, ובשים לב להיקף התביעות שאוחדו, וכדי לתת לתובעת את יומה, אני קובעת כי תנאי להמשך ההליכים הוא הפקדה של 6,000 ₪ להבטחת הוצאות התובע.

הסכום יופקד בקופת בית המשפט בתוך 30 יום, שאם לא כן תמחקנה התביעות.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ו, 15 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.