תא"מ 21460-02-14 ג. אלחסן כל בו לבניין בע"מ נ' מזור, תא"מ 62273-01-15 מזור נ' ג. אלחסן כל בו לבניין בע"מ

בתיק 21460-02-14 הגישה התובעת, "ג. אלחסן כל בו לבניין בע"מ" (להלן: "התובעת") תביעה בסדר דין מהיר ע"ס 10,283 ₪, בגין יתרת חוב שחב לה הנתבע, לטענתה, עבור חומרי בניין וציוד נלווה שסיפקה לו עפ"י הזמנתו.

בתיק 62273-01-15 נדונה תביעת הנתבע כנגד התובעת, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, כשנה לאחר הגשת תביעת התובעת ולאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית במסגרתה. התובענה האמורה, ע"ס 19,050 ₪, עניינה בסכומים ששילם הנתבע, לטענתו, ביתר עבור חומרי בנין שלא עפ"י תעודות משלוח שנחתמו ע"י הקבלן מטעמו. לאחר שניתנה לתובעת רשות להתגונן במסגרת התביעה האמורה, אוחד הדיון בשתי התובענות ואף הוגשו תצהירי עדות ראשית במסגרת התובענה השניה.

בדיון שנערך בפני נחקר המצהיר מטעם התובעת, מר ג'מל מחמוד, וכן הנתבע. כמו כן, הצדדים סיכמו טענותיהם בפני.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בתצהירי הצדדים ונספחיהם, בחקירות העדים בפני ובסיכומי הצדדים, להלן החלטתי:

1.אין חולק כי הנתבע פנה לתובעת על מנת שתספק לו חומרי בנין (להלן: "סחורה") בהתאם להזמנתו לפרק זמן בסיומו תיערך התחשבנות כוללת בין הצדדים. בחודש 10/13 ביקש הנתבע להסדיר התשלום לתובעת, אשר הודיעה לו כי חובו עומד ע"ס 45,283 ₪. באותו מעמד שילם הנתבע על חשבון החוב סך 35,000 ₪ וסוכם כי תיערך בין הצדדים התחשבנות סופית. התובעת הפיקה, לטענתה, ביום 31/12/13 חשבונית מרכזת, אך הנתבע סירב לשלם את יתרת חובו בסך 10,283 ₪.

2.לטענת הנתבע, במועד תשלום הסך 35,000 ₪ על חשבון החוב לא הוצגו בפניו תעודות המשלוח. רק לאחר קבלתן גילה הנתבע כי חלקן אינן חתומות, חלקן אינן נושאות את חתימת הקבלן מטעמו (וסכומן 19,760 ₪), הוא חויב במחירים יקרים מאלה שהובטחו וכן בעלות בגין הובלות, שלא כמוסכם בין הצדדים . בנוסף טען הנתבע כי לא קיבל חשבונית מאת התובעת ולפיכך אין לחייבו בתשלום המע"מ בסך 8,000 ₪.

3.בדיון שנערך ביום 29/09/14 בפני כב' השופטת רבינוביץ – ברון שדנה בזמנו בתיק זה, הצהיר ב"כ התובעת כי התובעת מוותרת על תביעת כל סכום בגין תעודת משלוח שאיננה חתומה. אינני מקבלת את טענת הנתבע כי בכוונת התובעת היה לוותר על כל סכום נשוא תעודת משלוח שאיננה חתומה ע"י הקבלן מטעם הנתבע. הוצהר מפורשות כי התובעת מוותרת על תביעתה בגין תעודת משלוח שאיננה חתומה, היינו, איננה חתומה כלל. מעיון בנספחי התצהיר והתביעה עולה כי רק חשבונית מס' 183784 מיום 18/04/13 ע"ס 428 ₪ כולל מע"מ איננה חתומה, ולפיכך אין לחייב את הנתבע בסכום זה.

4.הנתבע טען כי היה עליו לשלם רק בגין הסחורות המופיעות בתעודות משלוח החתומות ע"י הקבלן מטעמו בשם "באסל". הנתבע טען בתצהירו כי נתן לקבלן מטעמו לבדוק את תעודות המשלוח, הלה אישר את קבלת הסחורות בגין התעודות החתומות על ידו וטען כי ביחס לתעודות האחרות איננו יכול לאשר כי הרשום בהן אכן נלקח על ידו לצרכי הבניה. יצוין כי לא נטען בתצהיר הנתבע, ברחל בתך הקטנה, כי הסחורות נשוא התעודות שאינן חתומות ע"י הקבלן כלל לא סופקו לנתבע, אלא כי הקבלן איננו יכול לאשר כי אכן הסחורות נלקחו בעבור הנתבע. האמור לעיל ע"י הנתבע הינו בגדר עדות שמיעה. הנתבע הצהיר על דברים שנאמרו לו ע"י באסל, הן ביחס לזיהוי התעודות החתומות על ידו והן באשר לתוכן דבריו באשר לשאלת אספקת יתר הסחורות. באסל לא הובא לעדות מטעם הנתבע. אין ספק שמדובר בעד שהינו בשליטת הנתבע. מדובר בקבלן שעבד עבור הנתבע משך תקופה לא מבוטלת והוא שימש שלוחו לצורך הזמנת הסחורות מהתובעת. לא מצאתי בפי הנתבע הסבר המניח את הדעת לאי הגשת תצהיר מטעם באסל, ולחלופין, אי זימון באסל לעדות מטעמו. אין בידי לקבל את טענתו כי היה באפשרות התובעת לזמנו. מחמוד טען כי ניסה לאתר את באסל אך לא היו בידיו פרטיו האישיים והלה סירב לתיתם לו לאחר שפנה אליו טלפונית (ראה סעיף 20 לתצהיר עדותו הראשית של מחמוד וכן בחקירתו הנגדית). יש באי הבאת עד רלבנטי לעדות משום חזקה כי היה בעדותו שלא לתמוך בטענות הנתבע. הדבר פועל, אם כן, לחובת הנתבע.

5.זאת ועוד, מחמוד טען כי גם באסל וגם מר עמית פלג היו קבלנים מטעם הנתבע ושניהם הוסמכו להזמין חומרי בנין מטעמו. הנתבע אמנם אישר כי עמית עבד עבורו, אך לטענתו, לא שימש כקבלן מטעמו אלא עסק בעבודות גינון בלבד. מדוע אם כן יהא בידיעת התובעת הקשר העסקי בין הנתבע למר פלג, אלא אם הלה הוצג כמי שמוסמך ליטול או להזמין סחורות עבור הנתבע?

לכך יש להוסיף את העובדה כי מלכתחילה ביקשה התובעת לזמן את מר פלג לעדות מטעמה דווקא. ברם, הנתבע הודיע כי הוא מתעתד להגיש תצהיר עדות ראשית מטעם מר פלג כעד מטעמו, לפיו הוא לא נטל סחורות מהתובעת עבור הנתבע. תצהיר כאמור הוגש לתיק בית המשפט, אך מר פלג לא התייצב לישיבת ההוכחות. לטענת הנתבע, מר פלג לא השיב לפניותיו הטלפוניות. בכך למעשה לא ניתן היה לחקור את מר פלג וממילא תצהיר עדותו הראשית הוצא ממסגרת הראיות בתיק, מחמת שלא התייצב לדיון. הנתבע מלכתחילה לא ביקש לזמן את מר פלג למועד הדיון באמצעות בית המשפט וממילא לא עתר להוצאת צו הבאה כנגדו. לאור זאת, גם אי הבאת עדות רלבנטית זו של מר פלג בפני בית המשפט יש בה כדי להטות את הכף לחובת הנתבע.

אין בעובדה שפלג רכש בעצמו חומרים מהתובעת עבור פרויקטים אחרים, כדי להוביל למסקנה כי תעודות המשלוח החתומות על ידו עניינן בגין סחורות שסופקו לו אישית ולא עבור הנתבע. מחמוד טען כי לאור טענת הנתבע כי איננו משלם בגין תעודות משלוח החתומות ע"י פלג, פנה הוא לפלג בדרישה שישא הוא אישית בתשלומן, אך פלג הודיעו כי הסחורות נמשכו עבור הנתבע. פלג אף הודיעו, לטענתו, כי לא יגיע למתן עדות מחמת שהינו מיוצג ע"י הנתבע, שהינו עו"ד במקצועו. גם הדברים האמורים הינם עדות שמיעה, אך, כאמור, נמנע ממחמוד להביא את מר פלג לעדות מטעמו.

6.יצוין עוד כי מחמוד התעקש על טענתו כי סוכם עם הנתבע כי כל הזמנה תאושר על ידו באופן אישי טלפונית. מחמוד תיאר מקרים בהם גם אם הקבלן באסל או פלג הגיעו למקום עסקה של התובעת כדי ליטול סחורות עבור הנתבע, הוא לא סיפק את הסחורה אלא לאחר שקיבל אישור טלפוני מאת הנתבע. הוא טען כי לעיתים היה עליהם להמתין פרק זמן לא מבוטל במקום עסקה של התובעת עד אשר הושג אישורו הטלפוני של הנתבע לאותה הזמנה. אם כן, מחמוד דווקא ביקש להביא בפני בית המשפט תנאי נלווה לכל אספקה שהוסכם על הצדדים והוא אישור טלפוני של הנתבע, ולא הסתפק רק בהזמנתה ע"י הקבלן מטעם הנתבע. טענה זו לא הוכחשה באופן ברור ע"י הנתבע, כמו גם אי הכחשה מפורשת של קבלת הסחורות ע"י הנתבע או מי מטעמו גם בגין תעודות משלוח שאינן חתומות ע"י באסל או עמית פלג.

7.הנתבע טען כי חלק מתעודות המשלוח מופנות ל"אריה מעודה". לענין זה הצהיר מחמוד כי מדובר באדם ממנו שכר הנתבע הנכס והוא שהפנה את הנתבע לתובעת. משמע ציון שמו נעשה לצורך זיהוי הנתבע אצל התובעת. מכל מקום, בכל תעודות המשלוח מצוין גם שמו המלא של הנתבע או שמו הפרטי. אף הנתבע אישר לתשלום תעודות משלוח אחרות עליהן היה רשום גם שמו של מעודה.

7.באשר לטענת הנתבע כי סיכם עם התובעת למחירים נמוכים יותר, טענה זו נטענה בעלמא. אין כל הסכם כתוב בין הצדדים, הטענה נטענה באופן כללי, לא פורט אילו מחירים הוסכמו בין הצדדים, מהו מחירון התובעת ונטען באופן סתמי כי סוכם על מחירים נמוכים מהמקובל.

8.כך גם נטען בלא כל אסמכתא כי הוסכם על פטור מחיוב הנתבע בגין הובלת הסחורה. מחמוד הכחיש טענה זו לחלוטין.

9.אין בידי לקבוע כי עלה בידי הנתבע להוכיח כי הוסכם כי המחירים כוללים מע"מ. גם טענה זו נטענה בעלמא וללא כל אסמכתא. אין מדובר בלקוח ותיק של התובעת אשר ביצע רכישות לפרויקטים גדולים ולמשך תקופה ארוכה. מדובר בהתקשרות ראשונה בין הצדדים והנתבע לא הוכיח כי אכן סוכם על מחירים נמוכים יותר הכוללים מע"מ.

10.יצוין כי מחמוד העיד כי סירובו של הנתבע לשלם את יתרת חובו לתובעת לא נבע אלא מכך שהנתבע ביקש שהחשבונית תופק ע"ש עסקה של אשתו. התובעת סירבה לכך. ענין זה לא הועלה ע"י הנתבע במסגרת כתב הגנתו לתביעה התובעת ולא בתביעה הנפרדת שהגיש. לכך התייחס הנתבע רק בעדותו בפני ובחקירתו הנגדית את מחמוד ואכן עלה כי הנתבע ביקש כי החשבונית תופק ע"ש אשתו (כשלטענת הנתבע, הסחורות נרכשו עבור אותו עסק). לענין זה יצוין כי גם הנתבע בכתב הגנתו ובתביעתו אישר כי הוא פנה לתובעת לשם הזמנת סחורות בגין נכס ששיפץ אותה עת. לא הוכחש כי הנתבע הוא שהיה לקוחה של התובעת ומכאן הוצאת החשבונית על שמו.