תא"מ 21391-06-15 מחטייב נ' גרנס ואח'

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 15.9.14 ברחוב גיסין בפתח תקוה. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 8,390 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, שכר שמאי ומחדלי הנתבעים.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובע טוען כי התאונה ארעה כאשר עצר את רכבו לפני מעבר חציה ונפגע מאחור מרכב הנתבעים 1 ו-2 (להלן "הרכב השני", אשר בתורו נפגע מרכב הנתבעים 3 ו-4 (להלן: "הרכב השלישי").

הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי הרכב השני עצר עצירה מלאה לאחר רכב התובע וכי הרכב השלישי פגע ברכב השני והדפו לעבר רכב התובע. הנתבעים 3 ו-4, לעומת זאת, טוענים כי הרכב השלישי הצטרף לתאונה קיימת – (בין הרכב השני שלא עצר אלא לאחר שפגע ברכב התובע) לבין רכב התובע.

בדיון שהתקיים בפני העידו שלושת הנהגים וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

נהג התובע העיד כי לא בחן את הנזקים בחלקו האחורי של הרכב השני אלא רק את אלו שבחלקו הקדמי (החלק שפגע ברכב התובע). כן אישר שלא ראה את הרכב השני כשהוא עומד, עובר לתאונה.

נהג הרכב השני העיד כי הפגיעה שנפגע מאחור היתה חזקה מזו שנפגע בה בחזית, אולם לא ידע להתייחס לטענת ב"כ הנתבעים 3 ו-4 ולפיה הנזקים בחלקו הקדמי של רכבו חמורים יותר מאלו שבחלקו האחורי.

נהגת הרכב השלישי אישרה כי ראתה שרכב התובע עצר, וכי בכל זאת לא הספיקה לעצור. לטענתה, לא נגרמו לה נזקים מן התאונה שכן המגע בינה ובין הרכב השני היה חלש.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את התרשימים המתארים את גרסאותיהם, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, הרי שלא נותר לי ספק כי יש לקבל את התביעה – אולם המחלוקת היא בשאלת חלוקת האחריות בין הנתבעים 1 ו-2 לבין הנתבעים 3 ו-4.

יצוין כי ב"כ הנתבעים 3 ו-4 התייחס בדיון לתמונות נזק של הרכב השני ולדו"ח שמאי של רכב זה, אשר ככל הנראה הוגשו במסגרת הליך מקביל בבית משפט אחר, אולם תמונות ודו"ח אלו לא הוגשו על ידי מי מהצדדים לתיק שבפני.

לחובת מי מהנתבעים יש לזקוף את העדרן של ראיות אלו?

לו היה התובע מגיש תביעתו כנגד רק אחד מהנתבעים (אמנם, בפני ארבעה נתבעים אולם שניים מהנתבעים מיוצגים בפועל על ידי חברות הביטוח שלהם, שהן שני הנתבעים הנותרים, כך שניתן לראות בתביעה כאילו הוגשה כנגד שני נתבעים בלבד לעניין זה), ואותו נתבע היה מגיש הודעת צד ג' כנגד הנתבע הנוסף – מובן שהנטל להוכיח את הודעת הצד השלישי היתה על המודיע ולחובתו היה עלי לזקוף את תוצאת העדרן של ראיות.