תא"מ 2138-04-12 שלמה תחבורה בע"מ נ' בן דוד ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה להתקבל. בכך אני קובע כי התובעת הצליחה להוכיח דבר נסיעת משאית הנתבעים לאחור אל עבר מכוניתה וזאת מהנימוקים הבאים:

• עדותו של נהג התובעת ביחס לנסיעת המשאית לאחור היתה מכלי ראשון ומתוך מה שחווה. עדותו זו קיבלה ביטוי בטופס ההודעה מטעמו ובעדותו היום בבית המשפט. לעומתו, הנתבע 1 הטוען כי רכב התובעת פגע בו מאחור העיד כי כלל לא הרגיש במכה [ עמ' 3 שורה 17 לפר' הדיון] ואף אין לו ידיעה ממקור ראשון בעניין זה מאחר וחלונות המשאית היו סגורים [שם, בעמ' 3 שורה 33]. על כן עדותו הינה לכל היותר מן הסברה ואין בה אלא הסקת מסקנות בלבד. בהקשר לכך אציין כי פגיעת רכב התובעת מאחור, בשים לב לנזקים שנותרו ברכבה, היתה מביאה בהכרח את המשאית לתזוזת מה קדימה, דבר שהיה מורגש על ידי הנהג בה.

   

• התנהלות נהג התובעת, לגביה אין מחלוקת, לאחר התאונה בנוגע לכך שצפצף למשאית שעזבה את המקום ופנה אל נהגה בטרונייה כי זה פגע בו לאחר שעמד מלפניו, כעולה מעדותם של שני הנהגים גם יחד, מלמדת על האותנטיות שבפנייה זו מתוך מצוקה. לא סביר בעיניי כי אילו נהג התובעת היה פוגע במשאית כפי שנטען כלפיו היה זה מתנהל בצורה לחוצה כל כך אל מול הנתבע 1 ועוד זה לא היה מרגיש קודם לכן בתאונה, כאמור.

   

• הנתבע 1 העיד כי במשאית הותקן טכנוגרף. טכנוגרף זה עשוי היה לשמש כעדות הזמה לטענת נהג התובעת בנוגע לנסיעה לעברו לאחור ואף אם נטען על ידו כי לא ידע זאת [ עמ' 4 שורה 7 לפר' הדיון] עצם העובדה שכלל לא נעשה שימוש בטכנוגרף לבדיקת הדברים מדברת בעד עצמה.

   

• הנתבע 1 מסר גרסה חלקית בלבב של האירוע שכן בהודעתו הוא אזכר אך את עמדתו ולא את שנטען כלפיו על ידי נהג התובעת. העדר האזכור כאמור פועל לרעתו.

   

• הנתבע 1 העיד כי ביום התאונה עמדו רכבים בשיירת מכוניות [ עמ' 3 שורה 6 לפר' הדיון]. לטענתו, רכב התובעת שנסע מאחוריו לא הספיק לבלום עקב רכב שעמד מלפני המשאית ועצר ובכך נגרמה התאונה. הנזקים ברכב התובעת מקדימה המעידים על מעיכה אופקית ורחבה אינם מתיישבים עם פגיעה מאחור במשאית בנסיעה אטית בשיירה. סביר כי פגיעה שכזו לא היתה מותירה נזקים כל כך מהותיים ברכב התובעת כי אם לכל היותר נזק קל בלבד בטמבון הקדמי וזאת בשל הצמדות הרכבים זה מזה קודם לכן. נסיעת המשאית לאחור אל עבר רכב התובעת והותרת הנזקים כמות שהם ברכבה, יותר מתיישבת עם גרסת נהג התובעת שכן סביר יותר להניח שרכב כבד כמו משאית הנוסע לאחור מרחק קצר מהרכב שמאחוריו יגרום לו נזק כל כך כבד וזאת בשל עוצמת המשאית ומשקלה וזאת לעומת רכב פרטי כדוגמת רכב התובעת הנוסע קדימה את אותו מרחק ופוגע בה.