תא"מ 21358-05-14 ג.א.ש. - ש.ב. בע"מ נ' פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ

לפני בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט אשר הוגשה על ידי הנתבעת. בסיס הבקשה הינו כי התובעת הינה חברה בערבון מוגבל על כן מחויבת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט לבקשת הנתבע וזאת לאור סעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

מאחר ולא צורף תצהיר לבקשה יבחנו הנימוקים המשפטיים העולים ממנה במסגרת החלטתי

סעיף 353א' לחוק החברות והפסיקה קבעו כי כאשר מדובר בחברה בעירבון מוגבל קמה חזקה כי על החברה התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות משפט, כאשר חזקה זו ניתנת לסתירה. הסעיף קובע מספר תנאים שבהתקיימותם רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה אשר תבטיח תשלום הוצאות לנתבע במידה ויזכה בדין. הראשון, כי מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת. השני, כי הדבר ייעשה לבקשת הנתבע.

הסיפא של סעיף 353א' לחוק החברות קובע שני חריגים בהם בית המשפט יימנע מלהורות על הפקדת ערובה, הראשון, כאשר סבור בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה. השני, החברה התובעת הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע במידה ויזכה בדין.( ראה: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי  (מוטי) זיסר )

עפ"י ההלכה בבואו של בית המשפט לבחון את תנאיו וחריגיו של סעיף 353א' לחוק החברות השלב הראשוני הוא לשקול את מצבה הכלכלי של החברה, משזו לא הוכיחה את יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע בית המשפט רשאי לעבור לשלב הבדיקה השני ולבחון האם ישנן נסיבות המצדיקות את אי-חיוב החברה בערובה. בשלב השני יבחן בית המשפט את הזכויות החוקתיות של הצדדים כאשר ההנחה היא שחיוב החברה מבטא את הכלל והפטור מערובה הוא החריג (ראה: רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ).

עוד נקבע כי נטל ההוכחה מוטל על החברה להראות את מצבה הכלכלי ואת יכולתה הכלכלית לשלם לנתבע. בנוסף מוטל על החברה להראות מהן אותן הנסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את החברה בהפקדת ערובה כאמור.

לגופו של עניין, התובעת במקרה זה לא סיפקה אסמכתאות או הראתה כי קם לה אחד החריגים הקבועים בסיפא של סעיף 353א' לחוק החברות. ראשית, התובעת לא סיפקה כל ראיה לעמידותה הכלכלית המלמדת על יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע במידה ויזכה בדין. התובעת טענה בתגובתה כי צירפה חשבוניות בכתב התביעה אך אין בהן כדי על יציבותה הכלכלית. בנוסף התובעת לא עמדה בחריג השני שקובע הסעיף, שכן לא הראתה נסיבות המצדיקות את אי-חיובה להפקדת הערבות.

התובעת סיפקה פסיקה אנפה בנוגע לחיוב תשלום ערובה להבטחת הוצאות משפט, אך פסקי-הדין עוסקים בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בבקשה מדובר בחברה בערבון מוגבל ולכן התקנה אינה המקור החוקי נשוא הבקשה.

באשר לסיכויי התביעה, נקבע ששיקול זה יישקל על ידי בית המשפט בבקשה להפקדת ערבות על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ועל פי סעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, אשר קדם לסעיף 353א' לחוק החברות ועל כן ניתן לומר על דרך ההיקש כי זהו שיקול היכול להישקל על ידי בית המשפט אותו נוהגים לשקול בבקשה להפקדת ערבות על פי סעיף 353א' לחוק החברות (ראה: רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פסקה 13) ).

סבורני כי גם אם קיים סיכוי להצלחת התביעה, בהינתן שטרם נשמעו הראיות בתובענה, אין זה השיקול המכריע כאשר שוקל בית המשפט האם להיעתר לבקשה, בהיעדר ראיות לעמידותה הכלכלית של החברה כמפורט לעיל, כאשר הכלל הוא כאמור להורות על הפקדת ערובה.

עוד אציין כי לא מצאתי שסכום התובענה צריך להוות שיקול בהחלטת בית המשפט האם להיעתר לבקשה, ברור שככל שקובע בית המשפט כי יש להפקיד ערובה, הרי שברגיל סכום הערובה נקבע ביחס לסכום התובענה.

סוף דבר, לא מצאתי שבנסיבות העניין אין זה מוצדק לחייב התובעת בערובה.

אשר על כן, אני מורה על התובעת להפקיד ערובה בסך 5,000 ₪ להבטחת הוצאות משפט של הנתבעת וזאת עד ליום 26.4.15. התובעת תיידע בית המשפט עם הפקדת הערובה.

תז"פ ליום 27.4.15

בנסיבות, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ה, 01 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.