תא"מ 21276-04-14 אי.קיו. טק שירותי תוכן בתשלום בע"מ נ' אפלמן פור

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת בהליך של סדר דין מקוצר, על סך של 476.93 ₪ וזאת בגין אספקת שירותי גישה לאתר אינטרנט בה התפרסמו, לטענת התובעת פרטים בדבר מבחני בד אליהם יכולה היתה לגשת הנתבעת. לטענת התובעת, נמנעה הנתבעת מלשלם בגין השירותים שסופקו וזאת בניגוד להתחייבותה החוזית.

הנתבעת כופרת בחבותה כלפי התובעת ומבקשת לחייב את התובעת בהפקדת ערבון, להבטחת הוצאותיה, כתנאי לניהול ההליך.

יש לקבל הבקשה.

ההסדר לגבי תובעת שהיא חברה בע"מ מעוגן בסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999.

הסדר זה, בהיותו הסדר מאוחר וספציפי, גובר על ההסדר הכללי הקבוע בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. בסעיף זה מעוגנת מעין חזקה לפיה, בנסיבות המתאימות הכלל הוא חיוב תובעת שהיא חברה בע"מ בהפקדת ערובה, שעה שהפטור מהפקדה הוא החריג. סעיף זה קובע איפוא, הסדר מיוחד בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת, ומתווה את שיקול דעתו של בית המשפט, בהחלטה אם לצוות את חברה תובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של נתבע.

במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט, עליו להחיל מבחן דו שלבי (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ. ניתן ביום 11/2/09) ובמסגרתו, לשקול ראשית, את מצבה הכלכלי של החברה; ובשלב השני, ככל שמגיע בית המשפט למסקנה שהחברה לא הוכיחה יכולת לשלם, על בית המשפט לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בהפקדת ערובה. יובהר כי בשלב זה על החברה התובעת הנטל להצביע על נסיבות שיש בהן להימנע מהפקדת ערובה. בשלב הזה, על בית המשפט לקחת בחשבון את הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים – זכות הגישה לערכאות מצד אחד וזכותו של נתבע שלא יצא בחסרון כיס מצד שני; עוד נדרש בית המשפט לשקול את העובדה שמקום בו לא הוכחה יכולת כלכלית, הכלל הוא חיוב בהפקדת ערובה ואילו הפטור הוא החריג. ובנוסף במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט רשאי להתייחס גם לסיכויי ההליך.

בשלב הבא, אם מגיע בית המשפט למסקנה כי יש מקום לחייב בהפקדת ערובה, יבחן בית המשפט את גובה הערובה הראוי וכי זו תהא מידתית ותאזן את מכלול השיקולים הרלוונטיים.

על יסוד האמור, יש לבחון הבקשה דנן.

הנתבעת באמצעות בא כוחה טענה למצב כלכלי רעוע של התובעת. הנתבעת הפנתה לעובדה שלתובעת אין פעילות כלכלית עצמאית בשלב זה והיא פועלת מתוך משרד עורכי הדין מטעמה לצורך גביית חובות שהומחו לה ושהיא עלולה לטענת הנתבעת להמשיך ולהמחות לחברות אחרות. עוד הפנתה הנתבעת לתיקים אחרים בהם נפסקו הוצאות נגד התובעת, שטרם שולמו; כמו גם הליכי הוצל"פ שנפתחו נגד הבעלים של התובעת, ואשר נתקלים בהם בקשיי גבייה. בנסיבות אלה עותרת הנתבעת לחיוב בהפקדת ערובה כתנאי לניהול ההליך.

התובעת ביקשה לדחות הבקשה על הסף באשר לטענתה, הוצאות שנפסקו לה שולמו; וכי לטענתה מעבר לעובדה שמדובר בחוסר תום לב של הנתבעת, הרי שעל בית המשפט לקחת בחשבון את זכות הגישה לערכאות כזכות יסוד.

למרות שהנטל לעשות כן מוטל עליה, למעשה מעבר לטענות בעלמא, לא הצביעה התובעת על יכולת כלכלית של החברה. לא די בהקשר זה להצביע על העדר חובות אגרה לרשם החברות. אמנם יש לקחת בחשבון כי מדובר בסכום תביעה זניח כטענת התובעת, ואולם, היכולת הכלכלית של התובעת אינה צריכה להיבחן ביחס לגובה התביעה שהגישה, כי אם לגבי סכום הוצאות שיכול שייפסקו לחובתה, אם תפסיד בהליך, כמו גם התחייבויות כספיות אפשריות. זאת ועוד, הנתבעת הפנתה למספר תיקים בהם חוייבה התובעת ואשר טרם שולמו, או שנדרשו בהם הליכי גבייה ארוכים כדי להצליח בגביית החובות; כמו גם לעובדה שכנגד התובעת מתנהלים הליכים רבים, שמעמידים אותה בסיכון כלכלי פוטנציאלי.

בנסיבות האמורות לא רק שלא עמדה התובעת באופן פוזיטיבי בנטל להוכיח יכולת כלכלית, שעה שיכולה היתה לעשות כן בקלות רבה, הרי שגם לא ציינה כלל נסיבות שיש בהן להצדיק פטור מהפקדת ערובה בהיות ההפקדה הכלל ולא החריג במקרה של חברה בע"מ.