תא"מ 21110-09-13 אי.טי.איי פתרונות משרד בע"מ נ' גליקום שיווק ביע"מ

1. התובעת הגישה כנגד הנתבעת בלשכת ההוצאה לפועל תובענה בסכום קצוב בסך 17,094 ₪ שהוא לטענתה יתרת חוב שהותירה הנתבעת בגין רכישת סחורה. הנתבעת התגוננה והכחישה חובה, למעט סך של 2,428 ₪ ששילמה לתובעת לאחר הגשת התביעה. בעקבות מתן רשות להתגונן לנתבעת, תיקנה התובעת את כתב התביעה, העמידה את העובדות על דיוקן והקטינה את סכום התביעה לסך של 14,666 ₪.

בכתב התביעה המתוקן ובתצהירי עדות ראשית שהוגשו על ידי עדי התובעת עלתה תמונה של התחשבנות בין הצדדים ביחסים המסחריים בין הצדדים מאחר והצדדים סיפקו סחורה זה לזה. בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת כי הנתבעת לא שילמה על מלוא סכום עלות הטונרים שמכרה לה ונותרה חייבת סך של 5,358 ₪ (בניכוי התשלום החלקי לאחר הגשת התביעה). התובעת חייבה את הנתבעת בסך נוסף של 9,308 ₪ בגין טונרים שסיפקה לה הנתבעת והתגלו כפגומים.

לטענת התובעת סירבה הנתבעת לקבל את הטונרים הפגומים אלא לאחר ביצוע בדיקה במשרדי התובעת אך הבדיקה לא תואמה ולא נערכה מעולם.

2. לפי גרסת הנתבעת כעולה מכתב הגנתה ותצהירי העדות הראשית שהגישה, ערכה היא התחשבנות מצידה והכחישה את קבלת הטונרים המפורטים בחלק מהחשבוניות שצירפה התובעת לכתב תביעתה ובסך כולל של 16,135 ₪.

הנתבעת הודתה בכך שהתובעת פנתה אליה בעניין טונרים פגומים לכאורה שסיפקה לה, אך סירבה לזכותה בטרם תבצע שתי בדיקות לכל טונר אשר לטענתה התגלה כפגום וזאת כראיה לאי תקינותו.

הבדיקות מעולם לא בוצעו ועל כן אין מקום לזיכוי התובעת בעלותם.

3. בחקירה הנגדית של עדי התביעה התברר כי רוב החשבוניות שצורפו לכתב התביעה אינן מעידות כלל על סחורה שסופקה לנתבעת על ידי התובעת אלא הן חשבוניות זיכוי בגין הטונרים שסיפקה הנתבעת לתובעת ואשר לטענת התובעת הינם פגומים. התובעת נאלצה לבצע חיוב כאמור משום שתשלומי הצדדים זה לזה בוצעו בדרך כלל באמצעות התחשבנות וקיזוז חובות זה לזה.

כן התברר במהלך החקירה הנגדית כי המחלוקת בין הצדדים מתרכזת בחיוב בגין הטונרים הפגומים לטענת התובעת אשר הנתבעת סירבה לזכותה בגינם. בין הצדדים התנהל מו"מ כיצד יש לבדוק את הטונרים הפגומים לטענת התובעת, מו"מ שנותר ללא תוצאה כאשר כל צד טוען להסכמה אחרת ומטיל את האשמה בדבר אי קיום הפגישה לבדיקת הטונרים הפגומים, על חברו.

4. עד הנתבעת, מר ניר הרשקוביץ, הודה כי לפי הנוהל הרגיל מביא הקונה את המוצר הפגום למחסני הנתבעת ובאותו מעמד נבדק המוצר וככל שאכן מתגלה כפגום – זוכה הקונה לזיכוי בגינו (שורות 14-16 בעמ' 9 לפרוטוקול). עד הנתבעת אף הודה כי במקרה זה דרשה הנתבעת מהתובעת לבצע את הבדיקה בגין הטונרים הפוגמים במשרדי התובעת דווקא משום שבעבר כאשר קיבלה מהתובעת סחורה פגומה, נהגה לשלוח אותה מעורבת עם סחורה שנרכשה אצל ספקים אחרים ועם טונר שפוך בארגז באופן הגוזל זמן למיון וכן גורם לנזק המונע בדיקת הטונרים שהוחזרו (שורות 26-32 בעמ' 6 לפרוטוקול).

עוד טען עד הנתבעת כי במקרה זה דרש מהתובעת לבצע את המיון בעצמה ולצרף ראיות לפגם שהם דף הדפסה ותוצאת שקילה בכל יחידת טונר בנפרד. מאחר ולאחר דרישה זו, לא פנתה עוד הנתבעת לתובעת – לא זוכתה התובעת בשווי הטונרים והנתבעת הכחישה את טענת הפגם בטונרים אלו (סעיפים 11-16 לכתב ההגנה).

עדותו של עד התביעה, אשי מרק, תמכה בגרסת עד הנתבעת לפיה הוסכם כי עד הנתבעת יגיע למשרדי התובעת לבדוק את הטונרים הפגומים לטענתה, אך לגרסתו, התנאי שהציב עד הנתבעת היה כי מר חזן, נציג התובעת, לא יהא נוכח במעמד הבדיקה. לטענת עד התביעה, עד הנתבעת התחמק מלתאם מועד הגעה ולא הגיע לביצוע הבדיקה. כך נותרו הטונרים במחסני התובעת עד עצם היום הזה.

5. המחלוקת:

ב"כ הצדדים הסכימו בסיכומיהם כי למעשה מדובר במחלוקת על זכותה של התובעת להסתמך על מתן הזדמנות לנתבעת לבדוק את הסחורה הפגומה לטענתה וביצוע זיכוי כפוי במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים.

ב"כ התובעת נסמך על הוראות סעיף 17 לחוק המכר התשכ"ח-1968 וטוען כי די בכך שניתנה הודעה על אי התקינות ומתן הזדמנות למוכר לבדוק את הסחורה על מנת להעביר את הנטל בדבר תקינותה של הסחורה למוכר.