תא"מ 21002-02-16 פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ נ' נתנוב ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 13.07.2015, בין כלי רכב, מ"ר 93-517-33 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 92-201-01 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעת 2 (להלן: "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, לרבות הסרטון שצולם ממצלמת האוטובוס, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג האוטובוס יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 30% ואילו נהגת רכב התובעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 70%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

מהסרטון שהוצג במעמד הדיון ואף נשלח לעיונו של בית המשפט, עולה כי האוטובוס יוצא מתחנת האוטובוס תוך כדי סטייה שמאלה והשתלבות עם הנתיב האמצעי, ובתחילת סטייתו שמאלה עוצר ונותן זכות קדימה לרכב לעקוף אותו ולנסוע על הנתיב האמצעי. רק בחלוף כשלוש שניות מרגע שהרכב האחר חולף על פני את האוטובוס, ולאחר שהאוטובוס הספיק להמשיך ולסטות שמאלה ולהתקדם בנסיעתו, מתרחש המפגש בין רכב התובעת לאוטובוס, באופן שרכב התובעת מגיח מהנתיב השמאלי ביותר וסוטה שמאלה לנתיב האמצעי.

סבורני, כי נהגת רכב התובעת ניסתה להקדים את האוטובוס היוצא מן התחנה, בנסיעה מהירה ומבלי ליתן זכות קדימה לאוטובוס שכבר החל בסטייה שמאלה על מנת להשתלב בנתיב האמצעי. למעשה, ברגע המפגש בין כלי הרכב, האוטובוס היה כמעט כולו בתוך גבולות הנתיב האמצעי, בעוד שרכב התובעת רק בחלקו.