שוסטר נ' פוקס - ויזל בע"מ

מונחת לפניי תביעה על סך של 16,000 ₪ שעילתה פיצוי ללא הוכחת נזק בגין משלוח "דבר פרסומת" בדמות דואר אלקטרוני שנשלחה לתיבת המייל של התובעת. זאת, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: חוק התקשורת).

העובדות הצריכות לעניין:

התובעת היא לקוחה של הנתבעת וחברת מועדון בה. הנתבעת הינה חברה ציבורית, העוסקת בעיצוב ובייצור ושיווק ביגוד ואביזרי אופנה (פוקס-ויזל בע"מ) וכן מפעילה אתר ממנו נשלחו דברי הפרסומת לתובעת.

התובעת קיבלה דברי פרסומת באמצעות הדואר האלקטרוני מהנתבעת ושלחה שתי הודעות סירוב. לאחר הפעם הראשונה ששלחה הודעת סירוב באמצעות מייל , לא התקבלה כל הודעת שגיאה או הודעה על אי קבלת הודעת הסירוב. חרף זאת, המשיכה התובעת לקבל דברי דואר נוספים. לאחר כשלושה שבועות, שלחה התובעת פעם נוספת הודעת סירוב לקבלת דברי פרסומת והפעם באמצעות מכתב התראה שנכתב על ידי בא כוחה וזאת על מנת שיסירו אותה מקבלת דברי פרסומת, אך המשיכה לקבל דברי פרסומת גם לאחר קבלת מכתב ההתראה אצל הנתבעת. סך הכל קיבלה 16 דברי פרסומת לאחר הודעת הסירוב הראשונה מצידה, כאשר 4 דברי פרסומת התקבלו לאחר קבלת מכתב .

טענות הצדדים:

לטענת התובעת, היא שלחה פעמיים הודעת הסרה, אך לא נענתה. שיגור דברי פרסומת לאחר הודעת סירוב שניתנה כדין, מנוגדת לסעיף 30א(י)(5) לחוק התקשורת. צירוף קישורית הסרה במייל או לחצן הסרה אינה הדרך שקבע המחוקק ליתן הודעת סירוב. מה גם, שלחיצה על קישורית גורמת להתרעה עקב חשש מחדירת וירוסים. כמו כן, סעיף 30א(ה) קובע כללים צורניים של "דבר הפרסום". הנתבעות לא עמדו בכך. שכן, לא נכתב שמו של המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עימו.

הנתבעת מנגד, מבקשת לדחות את התביעה. לטענתה, התובעת היא חברת מועדון והסכימה לקבל דברי דואר הקשורים לחברותה במועדון. משכך, מלכתחילה זו אחריותה לבצע את ההסרה. התובעת בחרה שלא להסיר את עצמה בדרך המקובלת. התעקשות התובעת לבקש "הסרה" דווקא באמצעות דוא"ל חוזר, חרף שלל אפשרויות אחרות, "איננה יד המקרה אלא ניסיון מוכוון". ההודעה הראשונה לא נתקבלה אצל הנתבעת משלא נשלחה לכתובתה של הנתבעת. זאת, למרות דרך ההסרה המפורשת והפשוטה בהודעות מצד הנתבעת.

היא הדגישה כי נכתב בכל הודעה שלא להשיב לאותו המייל. התובעת יכולה הייתה אף ללחוץ על הקישור להסרה מרשימת התפוצה. שכן, ניתן לבצע הסרה גם באמצעות לחצן ה"הסרה" ואין חובה דווקא לשלוח הודעה חוזרת. כן יכולה הייתה התובעת ליצור קשר עם שירות לקוחות. ברם, התובעת לא עשתה כן אלא שלחה דוא"ל לתיבה שנמסר לה במפורש שלא ניתן להשיב או לשלוח אליה דוא"ל ומשכך, הודעה זו לא התקבלה אצל הנתבעת. לחיצה על קישור ברור להסרה מרשימת התפוצה היא אף פעולה פשוטה יותר משליחת מכתב ההתראה, כפי שעשתה התובעת בהמשך. החשש ללחיצה על קישורית שמא תוביל להידבקות בווירוס רלוונטי הוא מקום בו לא הייתה כל התקשרות קודמת בין הנמען לבין השולח. ואולם, מקום שבו דברי הפרסומת נשלחו מגורם מוכר, הרי שהחשש להידבקות בווירוס עקב לחיצה על קישורית ההסרה הוא מופחת (ומפנה לת"ק 605-07-16 אוהד צוויק נ' לאומי קארד בע"מ (12.10.2016). להלן: ,לאומי קארד", ות"ק 44069-09-14 זילברג נ' קנייה טובה באינטרנט בע"מ (11.3.2015). להלן: "קנייה טובה באינטרנט"). התובעת בחרה במכוון להכביד על עצמה ללא הסבר המניח את הדעת. החוק לא נועד לטמינת מלכודת למפרסם וניסיון להכשילו. תובע הפועל באופן זה אינו מצביע על תכלית הרתעתית.