תא"מ 20719-03-14 יוסופוב נ' כהן ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 23.4.2013 ברח' ז'בוטינסקי בפתח תקוה. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 10,360 ₪, בגין השתתפות עצמית והפסדי הנחות וכיו"ב, בשל הפעלת פוליסת הביטוח.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. התובע טוען כי התאונה ארעה כך: התובע נסע אחרי רכב צד ג', בנתיב השמאלי ביותר מתוך שלושה, שעה שהנתבע 2 התפרץ לכביש מצד ימין, והשתלב בתנועה לפני רכב צד ג' (כך שהיה ראשון בטור של 3 מכוניות). רכב צד ג' צפר במחאה, ומאותו רגע החל רכב הנתבע להאט, תוך תנועה ימינה ושמאלה כך שנחסמה דרכו של רכב צד ג' לעקוף את רכב הנתבע האיטי. התנועה נמשכה כך על הנתיב השמאלי, עד שקצה נפשו של התובע, שעקף מימין את שתי המכוניות, והשתלב לפני רכב הנתבעים, תוך האצה. אלא, שאף הנתבע 2 החל להאיץ, ופגע ברכב התובע מאחור.

4. הנתבע 2 מאשר חלק מגרסת התובע, אולם טוען כי הדברים ארעו כך: לאחר שהשתלב הנתבע 2 בראש הטור הקצר (לדבריו אף בלא התפרצות, שכן היה לו די זמן השתלבות), נסע באיטיות כדרכו, בהינתן גילו המתקדם (כ-74 בעת התאונה), בלא כל תזזיתיות או ניסיון להקשות על הנהגים שמאחוריו. התובע, שפקעה סבלנותו, צפר מספר פעמים, ואז עקף מימין, והשתלב בתנועה לפני הנתבע 2, תוך שהוא בולם בפתאומיות, באופן שמנע מהנתבע 2 מרחק בלימה, וכך נוצר המגע בין המכוניות. עם זאת, לטענת הנתבע 2 כלל לא נגרם נזק כתוצאה מהתאונה, והפגיעה הקלה שרואים בפינה השמאלית אחורית של רכב התובע כבר היתה שם כנראה לפני התאונה.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, באמצעות מכוניות צעצוע, איני יכול להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, ומאחר שלגרסת הנתבע נהיגת התובע היתה פראית ובלתי אחראית (ומאחר שאפילו לגרסת התובע היתה נהיגתו בלתי זהירה ובניגוד לחוקי התנועה) – הרי שדין התביעה להידחות.

6.למעשה, יכול ודווקא לגרסת הנתבע עדיפות מסוימת על גרסת התובע. בכך אני מפנה בעיקר לחוסר הסבירות שבתיאור רגע הפגיעה, כפי שנשמעה מפי התובע. אם הנתבע אכן נהג באיטיות (להכעיס), ואם התובע עקף אותו מימין במהירות גבוהה בהרבה (כ-60 לעומת כ-30, לגרסתו), כמעט בלתי אפשרי שהנתבע היה מצליח להדביק את התובע עד כדי פגיעה בו, ואגב כך פוגע פגיעה כה קלה, עד שהנזק לרכב התובע כמעט שאינו נראה לעין. מעט מסתבר יותר בעיני לייחס לתובע – אגב רוגזו בשל נסיעתו האיטית של הנתבע – רצון "להעניש" את הנתבע ע"י בלימה פתאומית לפניו, אלא שבלימה זו גרמה לתוצאה אותה לא צפה כנראה התובע, והיא – פגיעה ברכבו מאחור.

7.אני סבור, אפוא, שהתובע לא הצליח להוכיח את עדיפות גרסתו, ועל כן לא תוכל תביעתו להתקבל.

8.לאור האמור, אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובע לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ה, 04 יוני 2015, בהעדר הצדדים.