אלדן תחבורה בע"מ נ' עשהאל ואח'

לפניי תביעה בגין נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 5.8.2015, בה מעורב רכב הנתבעים. לכל צד גרסה משלו בנוגע לאופן התרחשות התאונה וכל צד מגלגל את האחריות להתרחשותה על משנהו.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובכלל זה את טפסי ההודעה, הודעת נהג הנתבעים במשטרה, דו"ח הפעולה, תמונות זירת התאונה כפי שהוצגו בטלפון הנייד ומוקדי הנזק בכלי הרכב, הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים באופן הבא:

נהג רכב הנתבעים- 80%. נהג התובעת- 20%.

קביעתי יסודה בכך שראיתי לקבל את גרסת נהג התובעת, לפיה עת שרכב התובעת הוסע בנתיב הימני בכביש החוף, רכב הנתבעים סטה ימינה לנתיב נסיעת רכב התובעת, מהנתיב השמאלי הצמוד לו, עבר עם חלקו הקדמי לנתיב נסיעת רכב התובעת ועצר את הרכב כשהוא בהטיה עם מרבית חלקו הקדמי לפני רכב התובעת וחלקו האחורי בנתיב השמאלי. רכב התובעת הוסט לנתיב השמאלי על מנת למנוע פגיעה ברכב הנתבעים, ופגע עם חלקו הקדמי ימני בחלק האחורי של רכב הנתבעים. גרסה זו מצאתי להעדיף על פני גרסת נהג הנתבעים, לפיה רכב התובעת פגע מאחור ברכב הנתבעים שהיה בנתיב הימני ישר בנתיבו, בשל אי שמירת מרחק.

נהג רכב התובעת העיד עדות קוהרנטית וסדורה וחזר על אותה גרסה בחקירתו הנגדית. גרסת נהג התובעת, נתמכת במוקדי הנזק בכלי הרכב ומסתברת עם מנח רכב הנתבעים לאחר התאונה, יותר מגרסת נהג הנתבעים לתאונה. רכב התובעת, על פי חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה, הוכרז "אובדן מוחלט" כשמוקד הנזק - כנף קדמית ימנית וקורות מרכב קדמיות, ובין חלקים שנדרש להחליפם נכללו כנף קדמי ימני, מכסה מנוע, פנס ראשי, פח חזית ודלת קדמית ימני. בתמונות הרכב נראים סימני פגיעה קשים בחזית הרכב ובצד קדמי ימני. רכב הנתבעים ניזוק מאחור, ובתמונות הרכב נראים סימני מעיכה בפגוש האחורי שמאלה מעט מהמרכז וכן בצד שמאלי אחורי. נהג הנתבעים העיד כי רכב התובעת היה "ישר" בנתיב הימני. מוקדי הנזק בכלי הרכב אינם מאפיינים פגיעה ברכב הנתבעים מאחור, כשהוא "ישר" בנתיבו עקב אי שמירת מרחק, כגרסת נהג הנתבעים. גרסה המתאפיינת בפגיעת "פגוש אל פגוש" והייתה מחייבת סימני נזק בחזית רכב התובעת, ולא בצד קדמי של הרכב עד לדלת קדמית ימנית, כפי שארע. גם אם רכב התובעת, כפי שהעיד נהג רכב התובעת, הוסט שמאלה, אילו רכב הנתבעים היה "ישר" בנתיב הימני כגרסת נהג הנתבעים, היו צריכים להיות סימני פגיעה בחלק השמאלי האחורי של רכב הנתבעים ולא במרכז.

יתרה מזו, לאחר התאונה ובהתאם לתמונות שהוצגו מהטלפון הנייד של נהג התובעת, נראה רכב הנתבעים בעצירה בנתיב התחבורה הציבורית מימין לנתיב הימני בו ארעה התאונה, כשהוא נגד כיוון התנועה. מנח זה של רכב הנתבעים מסתבר עם היות רכב התובעת עובר לתאונה בהטיה ימינה בנתיב הימני משמאל לנתיב התחבורה הציבורית כגרסת נהג התובעת, יותר מהיות רכב התובעת "ישר" בנתיב הימני, כגרסת נהג הנתבעים והוא תומך בהעדפת גרסת נהג התובעת לתאונה. שהרי, אילו רכב הנתבעים היה בהאטה או בעצירה בכיוון ישר בנתיב הימני, כגרסת נהג הנתבעים, ורכב התובעת פגע בו מאחור רכב הנתבעים היה נהדף קדימה, ולא מסתחרר לימין ונעצר כשהוא נגד כיוון התנועה. לכך יש להוסיף כי לדברי נהג הנתבעים בעדותו, עובר לתאונה רכב הנתבעים הוסע אחרי טור של כלי רכב שהאטו, כשלדבריו רכב הנתבעים האט ואף עצר אחרי הרכב שלפניו, שהיה לדבריו "רכב גדול" ויתכן שאוטובוס. פגיעה ברכב הנתבעים במצב זה מאחור, כגרסת נהג הנתבעים, הייתה הודפת את רכב הנתבעים קדימה לרכב שלפניו ולא לצד ימין, ולא הייתה מאפשרת במרווח שנוצר סחרור של רכב הנתבעים, בו שלדברי נהג רכב הנתבעים בעדותו ועל פי התמונות שהוצגו (נ/1) לא נראה נזק בחזית רכב הנתבעים.

עדות נהג הנתבעים גם לא הייתה אחידה בנוגע למצב הרכב עובר לתאונה. לדברי נהג הנתבעים בראשית עדותו, רכב הנתבעים האט ואז נפגע מאחור (עמ' 3 שו' 27). בהמשך עדותו טען נהג הנתבעים כי רכב הנתבעים נעצר (עמ' 4 שו' 3). בנוסף, נהג רכב הנתבעים אישר בעדותו שלא ראה את רכב התובעת לפני התאונה כשלדבריו "אני לא יודע מאיפה צץ התובע" (עמ' 3 שו' 28), ולא היה לו הסבר כיצד רכב הנתבעים הסתובב נגד כיוון התנועה בנתיב התחבורה הציבורית על פי גרסתו, כשלפניו התנועה האטה (עמ'3 שו' 4). קשה אפוא במכלול נסיבות אלה לקבל את עדות נהג הנתבעים ולבסס על יסודה ממצאים.

נתתי דעתי לכך שגרסתו המפורטת של נהג התובעת לתאונה לא נזכרה בטופס ההודעה. אולם ניתן לראות בגרסה בטופס ההודעה לפיה רכב הנתבעים "עבר" לנתיב רכב התובעת, תמיכה בעיקר גרסתו של נהג התובעת לתאונה, ולא ראיתי בכך לגרוע ממסקנתי להעדיף את גרסת נהג התובעת והיותה מסתברת עם נזקי כלי הרכב ועם מנח רכב הנתבעים לאחר התאונה.

במכלול נסיבות אלה אני מטילה את מירב האחריות על נהג הנתבעים.

עם זאת, לנהג התובעת, אף הוא, אחריות לתאונה בשיעור שקבעתי. זאת לאור מהירות נסיעת רכב התובעת עובר לתאונה, שעל פי תוצאות התאונה ועוצמת הנזק ברכב התובעת לא התאימה לתנאי השטח. בנוסף, נהג התובעת אישר בעדותו כי היה עליו לבלום את הרכב לפני שהסיט את רכב התובעת בניסיון למנוע את התאונה או להקטין תוצאותיה (עמ' 2 שו' 27-28).

אשר על כן ולאור האמור אני מחלקת את האחריות בין הנהגים, כך שנהג הנתבעים נושא במירב האחריות לתאונה בשיעור של 80% ונהג התובעת בשיעור 20%. על יסוד החלוקה שקבעתי, הנתבעים, יחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 47,840 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, בתוספת שכר עד התובעת כפי שנפסק בדיון, אגרת בית המשפט ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.8%.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, י"ד חשוון תשע"ז, 15 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.