תא"מ 20640-02-16 רוחמה נ' שבייב

בקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה עד למועד שהוגש בפועל, וכן התבקש להאריך את המועד להגשת חוות דעת מומחה מטעם המבקשת (הנתבעת).

בטרם הגשת כתב ההגנה, והגשת הבקשה להארכת המועד להגשתו, הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

המשיבה הגישה תגובה והביעה התנגדות לבקשות הנדונות, והוגשה תשובה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לנכון להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד להגשת כתב ההגנה, וזאת מהטעם העיקרי שיש להעדיף את בירור המחלוקות הנטושות בין הצדדים ומתן הכרעה לגופו של עניין, לאחר פריסת מלוא טענות הצדדים וחומר הראיות בפני בית המשפט, על פני מתן פסק דין על פי צד אחד.

דחיית הבקשה להתיר את הגשתו של כתב ההגנה משמעותה מתן פסק דין על פי צד אחד, דבר שיוביל לתוצאה בלתי מידתית בנסיבות העניין.

עם זאת, היה מקום לפנות מבעוד מועד בבקשה מתאימה לצד שכנגד ולבית המשפט על מנת להאריך את המועד להגשת כתב ההגנה, ולא להידרש לכך בדיעבד, לאחר הגשת בקשה למתן פסק דין.

בנסיבות העניין נראה לי שניתן לתקן במידה מסוימת את המחדל בהתנהלותה הדיונית של המבקשת (הנתבעת) בחיובה בהוצאות בשל הטורח שנגרם לתובעת בהגשת הבקשה למתן פסק דין, ולפיכך מצאתי לנכון לחייבה בתשלום שכר טרחתו של ב"כ התובעת בסכום כולל של 750 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן ההחלטה ועד לתשלום בפועל, כאשר תשלומו אינו מותנה בתוצאותיו של הליך זה.

התוצאה היא שכתב ההגנה מתקבל לתיק, והמשיבה יכולה להגיש כתב תשובה בתוך 15 ימים ממועד המצאת החלטה זו.

עניין נוסף שיש להידרש אליו היו הארכת המועד המבוקשת להגשת חוות דעת מומחה מטעם המבקשת.

על המבקשת היה לצרף את חוות דעת המומחה מטעמה לכתב ההגנה (תקנה 214ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984; רחמים כהן ומריו קליין, סדר דין מהיר בבית משפט השלום, נבו ההוצאה לאור, התשס"ה- 2005. עמוד 28).