תא"מ 20621-03-14 אביסרור נ' אוזן

בפני בקשה לפסיקת הוצאות נגד התובע.

בתיק זה הוגשה תובענה שטרית נגד הנתבעת כאשר התובע טוען כי היא חתומה על ערבות לפרעון ההמחאות שהוא אוחז.

הנתבעת טענה כי אין מדובר בחתימתה והראיה היא כי שמה "עינת" ואילו בחתימה נרשם "עינב". נכון הוא, טענה, כי היא בעלת המניות בחברה המושכת - אך אין בכך כדי להפוך אותה לערבה לפרעון ההמחאות.

התקיים דיון בבית משפט השלום בתל אביב בשאלת סמכותו המקומית של בית המשפט ובהסכמת הצדדים הועבר הדיון בתיק, ללא צו להוצאות (לעניין הסמכות המקומית) לבית משפט זה.

לאחר מכן, טרם התקיים דיון בהתנגדות, נתנן התובע הסכמתו למתן רשות להתגונן והתיק עבר לפסים של סדר דין מהיר. הוגש כתב הגנה אך בעוד הצדדים מגלים ביניהם מסמכים הוגשה בקשת התובע למחיקת התובענה נגד הנתבעת.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה מעבר להתנגדות המקורית שהגישה בתיק.

היות והבקשה למתן פסק דין הוגשה לא על דרך ההסכמה, התבקשה תגובת הנתבעת לעניין ההוצאות.

הנתבעת טוענת כי נגרמו לה הוצאות רבות בשל הצורך ליטול יעוץ משפטי והיא דורשת כי ישולם לה שכר טירחת בא כוחה כמו גם תשלומים בגין הפסד ימי עבודה ועגמת נפש. בסך הכל היא תובעת 14,831 ₪ בגין הוצאותיה.

לטענתה על פי המוסכם בינה ובין בא כוחה, תשלם 3,000 ₪ אם התביעה תתקבל ו-8,673 ₪ אם התביעה תדחה.

הנתבעת טוענת כי הבקשה למתן פסק דין ניתנה כשבוע לפני מועד הדיון שנקבע ולכן הספיקה עד אותו שלב להתכונן לדיון. יתרה מכך הבקשה הוגשה רק לאחר שבא כוחה בקש מב"כ התובע מספר פעמים לוותר על תביעתו לנוכח טענתה.

התובע לעומתה טוען, להגנתו, כי הוא אוחז כשורה בשיקים ולא יכול היה לדעת כי חתימת הנתבעת זויפה אלא לאחר בירור העניין לעמקו. לא הוא זייף את חתימתה וטוב תעשה הנתבעת אם תתכבד ותגיש תביעתה נגד מי שזייף את חתימתה. יתרה מכך לאחר חדשים בהם התנהל מו"מ לתשלום החוב או חלק ממנו, חזרה בה הנתבעת מכוונתה לעשות כן.

דיון והכרעה:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הצדק אינו נמצא אצל איש מהם באופן מוחלט. צודקת הנתבעת כי בשעה שחתימתה זוייפה אין הצדקה לנהל נגדה הליכים. מאידך היא עצמה אינה "רחוקה" בלשון המעטה מהחברה שחתימתה מתנוססת כמושכת ההמחאה כך שתביעת התובע נגדה אינה מופרכת גם אם לא דק פורתא ושמה איננו עינב אלא עינת.

התובע לא התעקש על ניהול ההליכים עד תומם אלא בצע תהליך מסודר של גילוי מסמכים ומשהשתכנע כי אכן אין זו חתימתה, הסכים לוותר, אם אף באיחור.

חבל שלא עשה כן בהסכמתה.

לאור האמור לעיל ובהתחשב מצד אחד בכמות העבודה שהושקעה מצד הנתבעת עד שלב זה (מול כמות הטירחה שנמנעה ממנה בשל מחיקת התובענה), בעובדה כי בא כוחה היה נכון להסתפק בסך של 3,000 ₪ + מע"מ לו היתה התביעה נגדה מתקבלת, ובשים לב לעובדה כי המחאות שמשכה חברה בבעלותה של הנתבעת לא כובדו, כמו גם העובדה כי הנתבעת אינה עומדת מול שוקת שבורה לחלוטין והיא זכאית לאתר את מי שזייף את חתימתה ולתבעו - אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך 3,000 ₪ +מע"מ.

סכום זה ישולם לנתבעת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.