תא"מ 20500-11-14 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חגג ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים, ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, אני מורה על דחיית התביעות באופן הדדי. בכך אני קובע שהאחריות המוכחת לתאונה רובצת לפתחי שני הנהגים שאחראים להיווצרותה באופן שווה.

האמור נלמד בין היתר ממוקדי הנזק ברכב התובעים שהינם בחלקו הקדמי – שמאלי של הרכב ועל כן אינם יכולים להתיישב עם נסיעת המשאית במסלולה לצד סטייה ימינה ( שהרי הוכח שהיא צמודה לאבן השפה שמשמאל) ופגיעה ברכב התובעים שמימין. לפיכך בהכרח נמצאה מכונית התובעים בסטייה שמאלה לכיוון המשאית מתוך מטרה, העולה גם מסתירות שהתגלו בעדויות העדים, לרבות מטופס ההודעה של התובע 2 ( שם ציין כי היה בנסיעה בעוד שבעדותו ניכר כי עמד) להשתלב בנתיב המשאית. לעניין זה אציין שלא ניתן לקבל את גרסת התובע 2 לפיה לא עלה בידיו למנוע את התאונה היות והיה כבול ברכבים מימינו וממולו זאת בין היתר לנוכח כך שבהודעתו צוין על ידו שהוא היה בכלל בעת נסיעה בזמן התאונה, לקראת עצירה מוחלטת, ועל כן בהכרח לא עמד בפקק שלפחות מנע ממנו לסטות ימינה עם רכבו במגמה שהמשאית הנוסעת מאחוריו בעצלתיים מטבע הדברים, תפגע בו. זאת ועוד, בהתאם לתמונות המוצגות, המשאית המצויה צמוד למדרכה שמשמאל אינה מתקרבת ממש לרכבים שמימינה והא הראייה היא שבין רכב התובעים למשאית קיים מרווח של פתיחת דלת לאחר התאונה, כך שלמעשה ,לטעמי, לרשות רכב התובעים היה מספיק מקום על מנת למנוע מגע בין הרכבים אלא וככל שביקש זה להתקרב למשאית באופן יזום על מנת להיכנס לנתיבה.

מעברו השני של המתרס, לצד מסקנתי שרכב התובעים ככל הנראה היה במגמה להיכנס למסלול נסיעת המשאית (הגם עדותו של נהג המשאית שלא ראה את התאונה), עדיין נראה שרכב התובעים טרם הספיק לעשות כן אלא אך צמצמם על דעתו את מרווח האפשרות של המשאית להמשיך בנסיעתה ישר, עדיין אני סבור כי לנוכח תצורת הנזקים ברכבים המעורבים ( רכב התובעים ניזוק באזור הדלת הקדמית ימנית ובכנף ימין כאשר תצורת הנזק מלמדת על משיכה מאחור כלפי פנים של הפח ובמשאית נפגע סולם הנוסעים כלפי פנים) ניתן להסיק שהמשאית היא זו שהתנגשה ברכב התובעים בבואה מאחור ולא להיפך, מקום בו בשלב זה היה על נהגה להבחין מקדימה ברכב התובעים מצוי מלפניו בהטיה להיכנס לנתיבו שכן ובין היתר הותרת חלקו הקדמי של הרכב חף מנזקים מלמדת שלפחות חלק זה נמצא מלפני המשאית עובר לתאונה וממרומי המשאית על הנהג היה להבחין בו ולבלום.

בנסיבות בהן קיים אשם מלפני שני הנהגים אשר תרם תרומה שווה להיווצרות התאונה ( הצרות נתיב הנסיעה של המשאית מצד התובע 2 והסטת רכבו שמאלה מתוך מגמה נלמדת להיכנס לנתיבו לצד העובדה שהלה לא הספיק לעשות כן ונפגע מדופן המשאית קדימה) יש לקבוע כי דין שתי התביעות להידחות וכך אני מורה. אין צו להוצאות. כל צד יישא בשכר עדיו.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ה, 10 יוני 2015, בהעדר הצדדים.