תא"מ 20490-05-15 תעשיות רדימיקס ישראל בע"מ נ' תאופיק חוסיין

זוהי תביעה לתשלום יתרת חוב שלטענת התובעת חב לה הנתבע עבור בטון שסיפקה לו. לאחר הגשת התביעה שילם הנתבע לתובעת סך של 4,350 ₪, ולטענתה נותר חייב לה סך של 11,420.70 ₪.

ביום 21.10.14 נכרת בין הצדדים חוזה שלפיו תספק התובעת לנתבע בטון.

בחודשים אוקטובר 2014 – ינואר 2015 סיפקה התובעת לנתבע בטון במספר הזדמנויות. לטענתה, נותר הנתבע חייב לה סכום של 15,770.70 ₪, שמתוכו שולם סכום של 4,350 ₪ לאחר שהוגשה התביעה.

הנתבע טוען כי התובעת לא פרטה כיצד חישבה את סכום החוב הנטען. עוד טוען הנתבע כי התובעת לא הוכיחה כי סיפקה לו את כמויות הבטון הנטענות על ידיה, וכי שילם עבור כל כמות הבטון שסופקה לו.

תביעת התובעת נסמכת על כרטסת הנתבע אצלה (להלן: "הכרטסת"), ועל תעודות משלוח שנחתמו על ידי הנתבע או מי מטעמו. לטענת התובעת, חתימות הנתבע על תעודות המשלוח מהוות ראיה לאספקת כמויות הבטון המפורטות בהן.

התובעת הגישה חמש תעודות משלוח החתומות על ידי הנתבע או מי מטעמו, כולן מיום 23.1.15. תעודות משלוח אלה אינן מכסות את מלוא כמויות הבטון שעבורן חייבה התובעת את הנתבע בהתאם לכרטסת. אומנם מקובלת עליי טענת התובעת, כי חתימת הנתבע או מי מטעמו על תעודת משלוח מהווה ראיה לכאורה לקבלת כמות הבטון הנקובה באותה תעודה. ואולם משלא הוגשו תעודות משלוח ביחס לכל כמויות הבטון שבהן חייבה התובעת את הנתבע בכרטסת, לא הוכיחה התובעת אספקת הכמויות הנטענות.

אני דוחה גם את טענת התובעת שיש לדחות את טענת הנתבע ביחס לכמויות הבטון שסופקו, הואיל ולא הועלתה בכתב תוך 42 יום ממועד האספקה כמתחייב מהחוזה בין הצדדים. אין חולק כי טענות הנתבע הועלו במהלך האספקה (ראה: סעיף 6 לתצהיר נסאר עבד אל חמיד מטעם התובעת). מכאן שהטענה הייתה ידועה לתובעת במהלך האספקה, והיא יכולה הייתה לבודקה כבר אז.

בהעדר ראיות ביחס לכל כמויות הבטון שסופקו, לא הוכיחה התובעת את החוב הנטען ואת שיעורו, ולכן דין תביעתה להידחות.