תא"מ 20477-04-16 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רסיוק ואח'

לפני תביעת שיבוב שעניינה נזק רכב שביטחה התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 22.6.2014, בה מעורב רכב הנתבעים. בגדרה של התביעה נתבעים הכספים שהתובעת שילמה בגין נזקי הרכב בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה ושכר טרחת שמאי.

אין מחלוקת כי ארעה תאונה. גדר המחלוקת הוא בנסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה.

לגרסת נהג רכב התובעת, בעת שרכב התובעת היה בעצירה בחניה כדין משמאל לנתיב הנסיעה, רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת בעת שניסה להיכנס למרווח החנייה לפניו וסובב את ההגה ימינה ושמאלה.

מנגד, לטענת נהג רכב הנתבעים, בעת שרכב הנתבעים ניסה להיכנס לחנייה משמאל לנתיב הנסיעה ולפני רכב התובעת רכב התובעת יצא מהחנייה, ללא התראה ואיתות ופגע ברכב הנתבעים.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם, על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

שמעתי את עדויות הנהגים ואת עדותו של נוסע רכב הנתבעים, אחיו של נהג הרכב ובחנתי את הראיות. בשים לב לחומר שעמד בפניי, הגעתי לכלל דעה לקבל את גרסת הנתבעים לתאונה ולדחות את התביעה.

עדותו של נהג רכב הנתבעים הייתה קוהרנטית והיא נתמכה בעדותו של אחיו, נוסע רכב הנתבעים, אשר לדבריו (שלא נסתרו) שוחח עם נהג הרכב כשמבטו לשמאל וראה את מהלך יציאת רכב התובעת מהחנייה משמאל. גרסת נהג רכב הנתבעים לאופן התרחשות התאונה הייתה אחידה לגרסה שנמסרה בטופס ההודעה והיא נתמכת במוקדי הנזק. בהקשר למועד טופס ההודעה של נהג רכב הנתבעים, אני מקבלת את הסברו כי בשל הפגיעה המינורית ברכב הנתבעים, מסר גרסה בעקבות דרישת התובעת.

מנגד, לא השתכנעתי מגרסת נהג רכב התובעת לאופן התרחשות התאונה. עדותו של נהג רכב התובעת הייתה הססנית ולא משכנעת. בנוסף, בעוד שנהג רכב התובעת העיד שהיה בתוך הרכב במשך חמש דקות קודם לתאונה, כשהרכב בעצירה ובחנייה, אין זכר לכך בגרסה שנמסרה על ידי נהג רכב התובעת בטופס ההודעה יום לאחר התאונה. בטופס ההודעה האוטנטי של נהג רכב התובעת אין גם זכר לגרסה ה"חדשה" של נהג רכב התובעת במסמך מיום 1.6.2015 (כשנה לאחר התאונה) כי רכב הנתבעים נסע במהירות. גרסה שאף נמצאה תלויה על בלימה, כשנהג רכב התובעת אישר בחקירתו הנגדית כ הוא אינו זוכר שראה את רכב הנתבעים מגיע במהירות (עמ' 3 שו' 11). נהג רכב התובעת אישר בעדותו כי התכוון לנסוע. הוא לא זכר אם רכב התובעת היה מונע אם לאו (עמ' 2 שו' 2,6-7) ועדותו כי הגם שרצה לצאת מהחנייה בנסיעה ישב ברכב ל"התארגנות" חמש דקות, אינו בה הסבר מניח את הדעת מדוע המתין ברכב שלא זכר אם היה מונע, פרק זמן זה, אף שהתכוון להתחיל בנסיעה ולצאת מהחנייה.

מוקדי הנזק בכלי הרכב מסתברים, אף הם, עם גרסת נהג רכב הנתבעים יותר מגרסת נהג רכב התובעת. רכב התובעת, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה ניזוק בצד ימין קדמי כאשר מגן קדמי ימני, כנף קדמית ימנית וחישוק קדמי ימני ניזוקו ובתמונות הרכב שהוצגו נראו סימני מעיכת הפח בכנף הימנית קדמית וסימני פגיעה בצד ימין של הפגוש הקדמי. לדברי נהג רכב התובעת רק סימני הפגיעה בפגוש הקדמי מצד ימין הם מהתאונה (עמ' 3 שו' 18-19). רכב הנתבעים, על פי עדותם של שני הנהגים, ניזוק בדופן אחורית שמאלי. מוקדי נזק אלה (צד ימני קדמי של פגוש רכב התובעת ודופן שמאלית אחורית ברכב הנתבעים) מסתברים עם יציאת רכב התובעת מהחנייה משמאל במהלך כניסת רכב הנתבעים למרווח החנייה שלפני רכב התובעת, יותר מהיות רכב התובעת בעצירה.

גם לא סביר בעיניי שרכב התובעת, שאליבא מוקדי הנזק, נמצא עם חלקו הקדמי לפני רכב התובעת ובהטיה היה פוגע עם הצד האחורי שמאלי, שהיה מתרחק, במנח זה, מהחלק הקדמי של רכב התובעת. כמו כן, גרסת נהג רכב התובעת לאופן התרחשות התאונה ומוקד הנזק בכלי הרכב (צד ימני קדמי ברכב התובעת וצד שמאלי אחורי ברכב הנתבעים) מחייבת שרכב הנתבעים יכנס עם חלקו הקדמי למרווח החנייה לפני רכב התובעת בכניסה "ויתיישר" בצמוד לרכב התובעת, וכדברי נהג רכב התובעת בהעדותו, יסובב את ההגה ימינה ושמאלה. אלא שנהג רכב התובעת אישר בעדותו כי לפני רכב התובעת היה מרווח פנוי לחנייה של שמונה מטרים לערך (עמ' 3 שו' 1-2) ולא סביר במרווח זה כי רכב הנתבעים ישלים את כניסת החלק האחורי של רכב הנתבעים בצמוד לרכב התובעת. נהג רכב התובעת עצמו אישר כי במרווח כזה רכב הנתבעים אמור היה להיכנס לחנייה ללא מגע עם רכב התובעת (עמ' 3 שו' 4-5).

בנסיבות אלה, לאור המסקנה אליה הגעתי ובשים לב למוקד הנזק ברכב הנתבעים (צד אחורי שמאלי), האחריות המלאה לתאונה מוטלת על נהג רכב התובעת.

אשר על כן, התביעה נדחית.

אין צו הוצאות, אולם התובעת תישא בשכר העד מטעם הנתבעים, עפי שנפסק בדיון.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.