תא"מ 20458-02-11 בן שמחון נ' אלבז

תביעה כספית על סך 41,000 ₪ בגין כספים אשר לטענת התובע, גנב ממנו הנתבע, כאשר הועסק כשכיר בחנות נעליים אשר בבעלות התובע בחיפה.

רקע עובדתי 

התביעה

1.התובע הגיש כתב תביעה בסדר דין מקוצר.

2.התובע טען כי הנתבע, בין השנים 2006-2007, במסגרת עבודתו כשכיר בחנות נעליים אשר בבעלותו (להלן: "החנות"), נטל ממנו שלא כדין כספים בסך כולל של 50,000 ₪. גניבת הכספים נעשתה על ידי הנתבע באופן עקבי ושיטתי, תוך מעילה בכספי העסק ומבלי להבחין בין הכנסות החנות לבין כספם האישי של התובע ורעייתו, אשר נגנב ישירות מתוך ארנקיהם.

ביום 13.6.07, משנוכח התובע כי חסרים סכומי כסף משמעותיים, הן בארנקה של רעייתו והן בכספי פדיון החנות, פנה לנתבע וציין זאת בפניו. בראותו כי דבר הגניבה התגלה, ניסה הנתבע לדבר על ליבו של התובע. לאחר שהתובע התרצה חתם הנתבע, מתוך רצון חופשי וללא כל לחץ או כפייה, על הודאה המאשרת כי גנב סכומי כסף בסך של 50,000 ₪, והתחייב בכתב כי יפרע החוב בתשלומים חודשיים של 1,000 ₪ כ"א (להלן: "ההסכם" או "ההודאה").

רק ביום 10.9.08 החל הנתבע בקיום ההסכם והעביר את התשלום הראשון, בסך 1,000 ₪, לחשבונו של התובע. בהמשך, באופן לא סדיר ואקראי, העביר הנתבע לתובע תשלומים נוספים בסך כולל של 8,000 ₪.

ממועד העברת התשלום האחרון ניסה התובע בכל דרך אפשרית ליצור קשר עם הנתבע על מנת לסלק את יתרת החוב, אולם מאמצים אלו העלו חרס ונתקלו בסירוב ובהתעלמות גורפת.

התובע הגיש תלונה במשטרה כנגד הנתבע ופנה אליו, באמצעות עו"ד, במכתבי דרישה לסילוק החוב, אך ללא הועיל.