תא"מ 20416-09-13 דוד נ' שחר

1. התובע הגיש בקשה לביצוע 3 שקים על סך 3,200 ₪ כל אחד מהם לפקודתו ובחתימת ידה של הנתבעת. זמני פירעון השיקים 1.12.12, 1.1.13 ו- 1.2.13.

הנתבעת התנגדה לביצוע השיקים וטענה כי אינה חבה בפירעון השקים לאחר שחובת פירעונם בוטלה בהסכמה עם התובע.

לאחר מתן רשות להתגונן לנתבעת, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן והסיט את עילת תביעתו מהעילה השיטרית אל העילה החוזית.

סכום התביעה הוגדל לסך של 14,874 ₪ בהתבסס על עילה של אכיפת הסכם השכירות שנכרת בין הצדדים.

2. התובע הציג את הסכם השכירות מיום 1.3.12 לפיו שכרה ממנו הנתבעת דירת מגורים לתקופה של שנה אחת בתמורה לדמי שכירות בסך 3,200 ₪ בחודש (להלן: "הסכם השכירות").

הנתבעת מסרה לתובע 12 שקים שנועדו לפירעון מדי חודש בחודשו כאשר שלושת השקים האחרונים בסדרה זו הוגשו לביצוע לאחר שחוללו בהוראת ביטול.

3. מגרסאות הצדדים בכתבי טענותיהם עולה כי אין מחלוקת כי הנתבעת בקשה לבטל את הסכם השכירות לאחר כחלוף 9 חודשים בהם עמדה בתנאיו וזאת בשל קושי כלכלי לעמוד בו.

אין מחלוקת כי התובע הסכים לכך בתנאי שהנתבעת תמצא שוכר חילופי במקומה.

אין מחלוקת כי הנתבעת שידכה לתובע שוכר חילופי בדמות זוג אשר זהותם אושרה על ידי התובע במהלך פגישה משותפת בין כל הצדדים.

הנתבעת פינתה את הדירה ביום 2.10.12 אך למרבה הצער לא נכרת הסכם שכירות בין התובע לאותו זוג שוכרים חליפי ולפיכך, עתר התובע לאכיפת הסכם השכירות בהתאם להוראותיו לפיהם חבה הנתבעת לשלם לו את דמי השכירות המלאים עד לתום תקופת השכירות למרות שלא התגוררה בדירה בתקופה זו ובכלל זה תשלום חשבונות ועלות צביעתה של הדירה.

התובע ביקש לחייב את הנתבעת הן בסכום דמי השכירות הנותרים אותם לא שילמה בסך 9,600 ₪ וחובות בגין מים, חשמל, גז, ועד בית וארנונה בסך כולל של 1,874 ₪ (לפי פירוט בסעיף 30 לתצהיר עדות ראשית של התובע) והן בעלות צביעת הדירה בסך 2,500 ₪ והוצאות עו"ד ואגרות בסך נוסף של 900 ₪.

4. הפלוגתא העובדתית העיקרית בין הצדדים מתגלה כשאלה האם בוטל הסכם השכירות בין הצדדים כדין באופן הפוטר את הנתבעת מהתחייבותה לפי סעיף 8 להסכם השכירות. ובאופן מדויק יותר: האם נכונה גרסת התובע לפיה התנה את הסכמתו לבטול הסכם השכירות בשכירות בפועל של שוכר פוטנציאלי.

עיקר עילת ההגנה מפי הנתבעת היא שההסכם בוטל בהסכמה עם התובע באותה הפגישה שנערכה בין התובע, הנתבעת וזוג השוכרים הפוטנציאלי וכי רק לאחר שהזוג לא חתם על הסכם שכירות, חזר בו התובע שלא כדין מהסכמתו לבטול ההסכם וזאת לאחר שהנתבעת כבר עזבה את המושכר.

5. דיון והכרעה: