תא"מ 20404-09-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' סלונים ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 04.05.2015 בין כלי רכב, מ"ר 59-366-53 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 24-792-56 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוספת שישבה לצד הנהג ברכב התובעת.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס קביעתי.

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, אשר הייתה החלטית, ברורה, קוהרנטית והתיישבה עם כיוון נסיעתם בכביש של הרכבים המעורבים בתאונה. זאת, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים שהייתה בלתי קוהרנטית, מהוססת ומתחמקת.

אבהיר, כי אמנם עדותה של העדה מטעם התובעת הייתה בלתי קוהרנטית וחסרה. אולם, אין בעדותה כדי לפגום או לסתור בעדותו של נהג רכב התובעת.

אין חולק כי בסמוך לפני התאונה רכב התובעת עמד על נתיב הנסיעה האמצעי, מבין שלושה נתיבי נסיעה, ואילו רכב הנתבעים עמד בנתיב הנסיעה הימיני, בחסות אור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתם. אין גם חולק כי הנתיב האמצעי, עליו נסע רכב התובעת, מאפשר פנייה שמאלה ונסיעה ישרה בעוד הנתיב הימיני, עליו נסע רכב הנתבעים, מאפשר נסיעה ישרה בלבד. לאור נתונים אלו, אין כל טעם בסטייתו ימינה של רכב התובעת לעבר נתיב נסיעתו של רכב הנתבעים. גם לא הייתה כל פנייה ימינה לאחר הצומת, שניתן היה לומר כי נהג רכב התובעת רצה לפנות אליו. אולם, לא מן הנמנע כי נהג רכב הנתבעים סטה שמאלה לנתיב נסיעתו של רכב התובעת מאחר שרצה להשתלב לנתיב האמצעי או לנתיב השמאלי על מנת לפנות שמאלה. במילים אחרות, הסבירות שרכב הנתבעים סטה שמאלה גבוהה עשרות מונים מאשר הסבירות כי רכב התובעת סטה ימינה.