תא"מ 2031-03-14 טייק קאר ליס בע"מ נ' גולן ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 27.2.2013 בתל אביב. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 22,800 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, שכר שמאי ועלות רכב חלופי.

2.אין חולק, כי רכב הנתבע 1 (השייך לאחותו, אולם הנהוג על ידו) פגע מאחור ברכב התובעת, ונפגע מאחור מרכב הנתבעים 2-3, בו נהג הנתבע 2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לפגיעת רכב הנתבע 1 ברכב התובעת, וממילא להטבת נזקיה.

3. נהג התובעת טוען כי נפגע מאחור, וחש פגיעה יחידה, ואף לא שמע פגיעה נוספת קודם לאותה פגיעה ברכבו. נהג התובעת אינו זוכר נוסעים במכוניות שמאחוריו, ואילו הנוסע שנסע איתו לא הוזמן להעיד.

4. הנתבע 1 טוען כי הספיק לעצור מאחורי רכב התובעת, כשנפגע מאחור בעוצמה ונהדף על רכב התובעת. הוא סיפר, כי הבחין ברכב הנתבעים 2-3 מגיע במהירות מאחוריו. הוא סיפר, כי איתו ברכב נסעה אחותו, בעלת הרכב, אולם היא לא הוזמנה על ידו להעיד, שכן לא ידע שעליו לעשות כן (הנתבע 1 לא היה מיוצג בדיון). הנתבע 1 אישר גם, כי חברת הביטוח שביטחה את הרכב בו נסע דחתה את תביעת הביטוח של אחותו, וסרבה להכיר בכיסוי מסיבות שאינן ידועות לו, לטענתו. עם זאת, הנתבעת 3 כן פיצתה את האחות על הנזקים שנגרמו למוקד האחורי בלבד. לנתבע 1 לא היו תצלומים של רכב האחות לאחר הפגיעה.

5. הנתבע 2 טוען כי ראה את רכב הנתבע 1 פוגע ברכב התובעת קודם שפגע הוא ברכב הנתבע 2, וכי ניסה לבלום, אולם רכבו החליק. מנגד, כשנדרש להסביר כיצד הוא יודע שלא הדף את רכב הנתבע 1, נתן הסבר הנשען על אי סבירות התסריט. הוא גם סיפר כי הנסיעה היתה בפקק, או לכל הפחות בעומס כבד, אך מנגד שיער כי מהירות נסיעתו היתה כ-50 קמ"ש. הוא העיד, כי בשני כלי הרכב שלפניו לא היה נוסע לבד מהנהג.

6.לא נשמעו עדים נוספים.

7.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי במעט חומר הראיות המוחשי שהוגש, הגעתי למסקנה כי לא ניתן להעדיף את גרסת איזה משני הנתבעים 1 ו-2 על פני רעותה. הטעם למסקנתי הוא, שקשה לאמץ כל אחת משתי הגרסאות, בשל הקשיים שהתעוררו: אצל הנתבע 1, לאור התמיהות שמעלה גרסתו, בהתחשב בכך שמבטחת הרכב בו נסע התנערה מהכיסוי, אך אחותו לא תבעה אותה, ובהתחשב בכך שבטופס ההודעה שהגישה אחותו נכתב, כי היא זו שנהגה ברכב; ואצל הנתבע 2, לאור שינויי הגרסה עליהן כבר עמדתי למעלה, ולאור עדות נהג התובעת (שהוא הבלתי-תלוי ביותר מבין העדים), לפיה לא חש במכה נוספת על המכה האחת שפגעה ברכבו – תיאור המתיישב טוב יותר עם הדיפת רכב הנתבע 1 מאשר עם הצטרפות הנתבע 2 לתאונה קיימת. שתי הגרסאות מסתברות, אפוא, באותה מידה, ולא ניתן להכריע ביניהן.

8.פועל יוצא הוא, כי אין מנוס אלא לקבוע כי שני הנהגים יחדיו אחראים לנזקי התובעת, ביחד ולחוד (ר' סעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ור' ע"א 7008/09 עבד אל רחים נ. עבד אל קאדר).

9.נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס לרכב חלופי, אני דוחה רכיב זה של התביעה.

10.לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד (ולעניין ההתחשבנות בין הנתבעים לבין עצמם, הנתבעים 2 ו-3 ייחשבו כנתבע יחיד), לשלם לתובעת סך של 21,800 ₪, וכן סך 379 ₪ עבור אגרת התביעה, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום; וכן שכר העד מטעם התובעת בסך 700 ₪, ושכ"ט ב"כ התובעת בסך 4,100 ₪.