ש. שלמה רכב בע"מ נ' שטיינהוז ואח'

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 18.7.2013, בה מעורב רכב הנתבעים (משאית). קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר למיקום התאונה (צומת הרחובות אבן גבירול-פרישמן כגרסת נהגת התובעת או צומת הרחובות אבן גבירול ככיר מלכי ישדראל כגרסת נהג הנתבעים) ולאופן התרחשות התאונה.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם, על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכב הגעתי לכלל דעה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולפיכך לדחות את התביעה.

לא הייתה אחידות בגרסת התובעת בכתב התביעה ובעדות נהגת התובעת. בכתב התביעה נטען כי רכב התובעת היה בנסיעה עת שרכב הנתבעים סטה לנתיבו, אולם לגרסת נהגת התובעת בעדותה ובטופס ההודעה, רכב התובעת היה בעצירה במופע רמזור אור אדום והתאונה נגרמה בעת שרכב הנתבעים ביצע פנייה שמאלה בקשת מרח' אבן גבירול בת"א לרח' פרישמן. חוסר אחידות זה, פועל לחובת התובעת עליה מוטל נטל ההוכחה. לכך יש להוסיף כי אליבא עדותה של נהגת התובעת, רכב התובעת לא היה הרכב הראשון בטור המכוניות שהיו בעצירה בנתיב האמצעי לפני קו העצירה שלפני הפנייה שמאלה וכי המרחק בין רכב התובעת לבין קו העצירה הוא באורך של רכב אחד בצירוף מרחק של רכב נוסף לפחות של אורך מעבר החציה לפני הפנייה (עמ' 5 שו' 1 ו-6). אין זה סביר כי משאית הנתבעים באורך של כ-10 מטרים כפי שהעיד נהג הנתבעות, תחל בביצוע פנייה שמאלה במרחק כזה מהפניה שמאלה ועוד כשמשמאלה, במקום בו ארעה התאונה לגרסת נהגת התובעת שטח הפרדה מוגבה, ואילו הייתה המשאית עושה כן, היה הרכב שלפני רכב התובעת צריך להיפגע, דבר שלא נטען שאירע.

מנגד, הנתבעים לאופן התרחשות התאונה, הייתה אחידה בכתב ההגנה, בעדות נהג הנתבעים ובגרסתו בטופס ההודעה.

זאת ועוד, על פי חוות דעת השמאי שצורפה רכב התובעת ניזוק לאורך צד שמאל, כשבתמונות הנזק נראים סימני כיפוף הפח בכנף שמאלי אחורי. סימנים אלה מסתברים עם גרסת נהג הנתבעים לסטיית רכב התובעת לנתיב השמאלי בו הוסעה משאית הנתבעים בפנייה שמאלה, יותר מגרסת נהגת התובעת אשר הייתה מחייבת סימני חיכוך עמוקים בפח לאורך צד שמאלי של רכב התובעת ולא רק בחלק האחורי כפי שנראה בתמונות הנזק, עת שלגרסת נהגת התובעת המשאית המשיכה בנסיעה ורכב התובעת טרם החל בנסיעה.

נתתי דעתי לכך שנוסע ברכב הנתבעים לא הובא לעדות, אולם בנסיבות תיק זה כשהתובעת אינה עומדת בנטל המוטל עליה, לא ראיתי בכך לגרוע ממסקנתי.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ז, 28 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: