תא"מ 20295-10-12 ג'ראמנה נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

ענייננו בתביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח בעטיה של תאונת דרכים מיום 1.3.12 אשר ארעה בין שני מיניבוסים שבבעלות התובעת.

הנתבעת הייתה, בכל הזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה, המבטחת של שני המיניבוסים על פי פוליסות ביטוח מקיף.

על פי כתב התביעה, התאונה ארעה עת מיניבוס מ.ר 93-354-63 (להלן: "הרכב הפוגע") שהיה נהוג על ידי מר זיאדאת מנסור, פגע במיניבוס מ.ר 21-591-66 (להלן: "הרכב הנפגע") אשר נסע לפניו (להלן: "התאונה").

כפי שעולה מכתב התביעה, לאחר התאונה פנתה התובעת אל הנתבעת בדרישה לשיפוי הנזקים שנגרמו לה, שמאי מטעם הנתבעת בדק את שני הרכבים והעריך את הנזק שנגרם לכל אחד מהם, על סמך חוות הדעת שילמה הנתבעת לתובעת תגמולי ביטוח, אלא שהתובעת סבורה כי בכך לא סגי.

התובעת טוענת, ביחס לנזקים שנגרמו לרכב הנפגע, כי הערכת הנזק שבחוות הדעת, על פיה שילמה לה הנתבעת סך של 344 ש"ח בלבד, לאחר הפחתת השתתפות עצמית, נמוכה מהנזק שנגרם בפועל. ביחס לרכב הפוגע, טוענת התובעת, כי הנתבעת פעלה שלא כדין עת דחתה את תביעתה לתשלום תגמולי ביטוח בטענה שהרכב היה נהוג על ידי מי שאינו מחזיק ברישיון נהיגה בתוקף.

הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה, במסגרתו דחתה את טענות התובעת וטענה כי היא אינה חבה לתובעת מעבר לסכומים ששולמו על ידה בעבר. כן, טוענת הנתבעת כי דחיית הדרישה לתשלום תגמולי ביטוח ביחס לפוליסה של הרכב הפוגע הייתה כדין, בנסיבות בהן נמצא כי במועד התאונה היה נהג הרכב מצוי בפסילת רישיון.

הצדדים זומנו לדיון בפניי ליום 8.7.13 במסגרתו העלתה התובעת טענה לפיה, במועד התאונה חודש רישיונו של נהג הרכב הפוגע. בנסיבות הללו, התרתי לתובעת להגיש ראיה לכך, ואכן ביום 13.8.13 הוגשה תעודת עובד ציבור, ממנה עולה כי במועד התאונה החזיק מר זיאדת מנסור ברישיון כדין והוא היה כשיר לנהוג ברכב הפוגע.

כפועל יוצא מן האמור, שילמה הנתבעת לתובעת את תגמולי הביטוח ביחס לרכב הפוגע, ואולם, בדיון שהתקיים לפניי ביום 1.4.14, התברר כי הצדדים נותרו חלוקים ביחס לשאלת דמי ההשתתפות העצמית, זאת לאחר שהנתבעת קיזזה מסך תגמולי הביטוח ששולמו לה את ההשתתפות העצמית.