תא"מ 2019-06-13 כהן נ' נטו מלינדה סחר בע"מ ואח'

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי ביהמ"ש יורה לנתבעות לפצותו בגין נזקי תאונת דרכים.

בכתב התביעה טען התובע כי ביום 20.8.12 פגע רכב הנתבעות ברכבו. הנתבעות פיצו את התובע בסכום של 6,407 ₪, אך סירבו להוסיף ולשלם את יתרת שיעורו של הנזק בהיקף של 1,892 ₪.

במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעות כי אין מחלוקת בסוגיית האחריות, אלא כי לשיטת הנתבעות מוכחשים הנזקים הנתבעים, או ליתר דיון היקפם. לטענת הנתבעות, בגין עבודות הפחחות יש לשלם סך של 1,500 ₪ בלבד, עלות עבודות הצבע צריך שתועמד על סך של 2,000 ₪, ובנוסף כי יש לקזז 25% בגין בלאי על חלקים תחליפיים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בפני ועדותו של השמאי, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. טעמי להלן.

אקדים ואציין כי מטעם התובע הוגשה חוות דעת שמאי והשמאי אף התייצב לדיון היום לחקירה על חוות דעתו.

מן העבר השני, לא הוגשה לי ע"י הנתבעות חוות דעת נגדית וממילא לא התייצב איש מטעמן לדיון.

העדרה של חוות הדעת מטעם הנתבעות אינה גורעת מזכותן לטעון טענות ביחס לחוות הדעת של התובע. עם זאת, לאחר ששמעתי את עדותו של השמאי, ונתתי דעתי לחוות הדעת, איני סבורה כי חל כרסום בחוות הדעת של השמאי מטעם התובע.

בנסיבות אלו, וכאשר אין חוות דעת נגדית, דין התביעה להתקבל.

הנתבעות טענו כי יש להעמיד את שיעור הנזק בגין עבודות הפחחות על סך של 1,500 ₪. ואולם, עיון בחוות דעת השמאי מלמדת כי גם השמאי מטעם התובע, מצא להעמיד את גובה הנזק המתייחס לעבודות הפחחות על של הפחחות על סכום זה בדיוק (ראה עמוד 1 שורה תחתונה לחוות דעת השמאי).

אני ערה לעובדה כי חשבונית המס הוצאה על סכום גבוה יותר. עם זאת, התובע ביסס תביעתו על חוות הדעת ולא על החשבונית וסכום התביעה נקבע בהינתן חוות הדעת בלבד.