פדילה נ' חאג יחיא ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 10.10.2013 בחניון בכוכב יאיר. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 22,366 ₪, בגין עלות תיקונים (16,018 ₪), ירידת ערך (2,874 ₪), שכר שמאי (1,400 ₪), בזבוז זמן ועגמת נפש (1,500 ₪) והפרשי שערוך (574 ₪). 

2.המחלוקת העיקרית היא בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי של הנתבעת 3 לנתבעים 1-2, שאלה הנובעת ממחלוקת בזהות נהג הנתבעים. הנתבע 1 הוא בעלי הרכב, והנתבע 2 הוא בנו. הנתבע 1 הצהיר כי הוא היה הנהג, ואין חולק, כי אם נהג ברכב הנתבע 2 – כי אז אין כיסוי ביטוחי לתאונה. בנוסף, משתמעת מכתבי הטענות כפירה גם באחריות הנתבעים 1-2 לעצם התרחשות התאונה, אולם נראה כי כל הנתבעים זנחו טענה זו בהמשך הדרך.

3.יוער, כי מתחילה הוגש כתב הגנה בשם שלושת הנתבעים, ע"י ב"כ מטעם הנתבעת 3, אולם בהמשך שוחרר ב"כ הנתבעת 3 מייצוג הנתבעים 1-2, והם נטלו ייצוג עצמאי, והגישו כתב הגנה עצמאי. עוד יוער, כי חרף רשות שניתנה, לא הגישו הנתבעים 1-2 הודעת צד שלישי נגד הנתבעת 3.

4. נהגת התובעת העידה, כי ישבה ברכבה, שהיה בעצירה מוחלטת, כשרכב הנתבעים פגע בו מאחור. מרכב הנתבעים ירדו שני הנתבעים, והיא אינה יודעת אל נכון מיהו שנהג ברכב, אולם הבן, הנתבע 2, הוא שניגש אליה להחליף פרטים. היא סיפרה, כי לא שוחחה עם חוקר של חברת הביטוח.

5.יוער, כי בכתב התביעה נטען (ובמשתמע נטען הדבר מפי נהגת התובע, שכן נכתב שם כי היא זו שנהגה ברכב), כי הנהג ברכב היה צעיר. כתב התביעה עצמו נתמך בתצהירה של הנהגת.

6.כשעומתה בחקירה נגדית עם האמור בכתב התביעה, טענה כי לא אמרה דבר שכזה. היא הכחישה היכרות עם טופס ההודעה על התאונה, שמסר התובע לחברת הביטוח שלו.

7.הנתבע 1 העיד, כי בשל מצב חירום בעסקיו נסע עם בנו לבנק, הממוקם בזירת התאונה, ולאחר שסיים את ענייניו בבנק ישב ברכב וסידר את ניירותיו תוך כדי נסיעה לאחור, ואז שמע "בום". מרוב הלחץ בו היה שרוי, שלח את בנו לטפל בהחלפת הפרטים, ירד גם הוא מהרכב, ואז שב לכיסא הנהג.

8.יוער, כי בכתב ההגנה המקורי, שהוגש גם מטעם הנתבעים 1-2, כאמור, נטען כי היו אמנם בנסיעה אחורנית, אולם כי לפתע הגיח רכב התובע, בהתעלם מנסיעת רכב הנתבעים, ואז ארעה התאונה. בכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבעים 1-2 עצמם, לאחר מכן, נטען כי אכן הנתבעים הם שגרמו לתאונה, אך כי מדובר היה בפגיעה קלה.

9.בחקירה הנגדית, הסביר הנתבע 1 כי כלל לא פגש את נהגת התובע. הוא סיפר שלבנו, שהוא בן 22 (בעת הדיון, 3 שנים לאחר התאונה), רכב משל עצמו, ואין הוא נוהג ברכבו של התובע. הוא התעקש כי הרכב הוא שלו (אך לא היה ברשותו רישיון להציג), ולא ידע להסביר מדוע רשמה נהגת התובע, בטופס ההודעה שלה, כי הרכב הוא של הנתבע 2. הוא סיפר עוד, כי שוחח עם חוקר מטעם חברת הביטוח.