תא"מ 20047-01-15 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ישרזדה ואח'

לפניי תביעת שיבוב שעניינה נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 30.4.2014 בה מעורב אופנוע הנתבעים.

אין מחלוקת לעצם קרות התאונה, המחלוקת היא בשאלת נסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין בשאלות שבמחלוקת מכוח סמכותו על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

שמעתי את העדויות של הנהגים המעורבים, בחנתי את הראיות, ובכלל זה את טפסי ההודעה, את הודעות הנהגים במשטרה, ואת נזקי רכב התובעת על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה ותמונות הנזק שהוצגו. נתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסכומים, ועל יסוד כל אלה ראיתי להטיל את מירב האחריות לתאונה על נהג התובעת, ולחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים באופן הבא: נהג רכב התובעת - 70%. נהג הנתבעים (רוכב האופנוע)- 30%.

קביעתי יסודה בכך שראיתי לקבל את גרסת רוכב האופנוע לפיה התאונה ארעה כאשר רכב התובעת שהיה בעצירה בצומת, כשהוא צמוד למדרכה בצדו הימני של נתיב הנסיעה (נתיב אחד בכביש דו סטרי), החל בנסיעה ופנה שמאלה עת שהאופנוע שהוסע בנתיב הנסיעה מאחור הגיע משמאל לחלק האחורי של הרכב, ולהעדיפה על גרסת נהג רכב לפיה בעת שרכב התובעת פנה שמאלה והגיע למרכז הצומת, אופנוע הנתבעים שנסע מאחוריו פגע ברכב התובעת.

נתתי אמון בעדותו של רוכב האופנוע, הנתבע 1, אשר עדותו הייתה קוהרנטית וכנה וגרסתו לאופן התרחשות התאונה הייתה אחידה בעדותו ובחקירתו הנגדית, במשטרה ובטופס ההודעה (נ/1) והיא נתמכת במוקד הנזק ברכב התובעת (חלק שמאלי אחורי). אילו התאונה ארעה כשרכב התובעת היה במהלך פנייה שמאלה באמצע הצומת והאופנוע שהגיע מאחור ומשמאל פגע ברכב התובעת, כגרסת נהג התובעת בעדותו, יותר מסתבר שהאופנוע היה פוגע במרכז או בחלק הקדמי של דופן רכב התובעת ולא בחלקו האחורי, שהיה מתרחק מהקצה השמאלי של הנתיב כשרכב התובעת היה בעיצומה של פנייה שמאלה באמצע הצומת.

מנגד, גרסת נהג התובעת בעדותו לא הייתה אחידה לגרסה שמסר במשטרה. לדברי נהג רכב התובעת בעדותו, למעלה משנתיים וחצי לאחר התאונה, רכב התובעת היה במהלך פנייה שמאלה והאופנוע שהיה משמאלו ומאחוריו המשיך בנסיעה ישר. במשטרה, בסמוך לאחר התאונה, מסר נהג התובעת ששני כלי הרכב נסעו באותו כיוון ופנו שמאלה. גרסה זו של נהג התובעת במשטרה אף אינה עולה בקנה אחד עם עדותו, לפיה אם שני כלי הרכב היו פונים שמאלה ואילו רכב התובעת היה בעצירה בצד ימין של הדרך (כגרסת רוכב האופנוע) האופנוע יכול היה להמשיך בנסיעה. בנוסף, לדברי נהג התובעת הכביש בו ארעה התאונה הוא כביש חד סטרי עם נתיב אחד רחב כשמצד שמאל חונים כלי רכב, מה שאינו מסתבר עם שרטוט מהלך התאונה של נהג התובעת בטופס ההודעה (ת/1) בו נראים שני נתיבי נסיעה עם קו הפרדה. בסוף חקירתו, לאחר שנהג התובעת נשאל על כך, הוא תיקן את דבריו ואישר כי מדובר בכביש דו סטרי עם נתיב אחד לכל כיוון נסיעה עם אי תנועה המפריד בין הנתיבים. כשנשאל נהג התובעת האם לגרסתו האופנוע שלדבריו הגיע משמאל ומאחור נסע על אי התנועה, תשובתו: "הוא בא מאחוריי" (עמ' 4 שו' 7) אין בה מענה לחוסר הסבירות בגרסה לה טען. זאת ועוד, בעדותו טען נהג התובעת כי הסתכל במראות בטרם פנה שמאלה ואותת, אלא שהוא לא טען לכך בגרסתו בטופס ההודעה (ת/1). ההסבר של נהג התובעת לפיו כך הורה לו השוטר, אינו מניח את הדעת ובנסיבות תיק זה קיים קושי להסתמך על עדותו המאוחרת, שדינה כדין עדות כבושה. כמו כן אין זה סביר בעיניי שנהג התובעת לא ראה את האופנוע עד לפגיעה, כגרסתו בעדותו. אילו נהג התובעת הביט במראה בטרם פנה שמאלה, כשלדבריו יש לו שדה ראייה של 50-100 מטרים לא סביר שלא ראה את האופנוע שהיה בנסיעה, ואם לא ראה את האופנוע עד לפגיעה כיצד לגרסתו במשטרה האופנוע פנה שמאלה? לכך יש להוסיף כי התובעת לא הציגה את תמונות מנח כלי הרכב, שלדברי נהג התובעת צולמו על ידו, ולא העידה את אשת נהג התובעת, שלדבריו ראתה את מנח כלי הרכב לאחר התאונה.

משהגעתי למסקנה להעדיף את גרסת נהג התובעת כי רכב התובעת שהיה בצד ימין של הנתיב בעצירה לפני הצומת, החל בנסיעה ובחציית הצומת כשהוא פונה שמאלה וחוסם את נסיעת האופנוע ומשלא ניתן לקבוע כי נהג התובעת אותת בטרם פנה שמאלה, שכן בפניי גרסה מול גרסה, נהג התובעת הפר את הוראות תקנות 41, 43(א)(1), 72(א) (3) לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 והוא הנושא במירב האחריות לתאונה, בשיעור שקבעתי.

עם זאת, לרוכב האופנוע, אף הוא אחריות לתאונה. רוכב האופנוע אישר בעדותו כי יצא ממתקן מימין לנתיב הנסיעה והשתלב בנתיב הנסיעה, כשבמרחק של 200 מטרים לפניו הוא מבחין ברכב התובעת בעצירה בצד ימין של הנתיב לפני הצומת. למרות זאת, הגם שמדובר בנתיב נסיעה רחב, ותנאי הדרך (חול ואבנים) מחייבים נהיגה זהירה, רוכב האופנוע ממשיך בנסיעה במהירות של 30-40 קמ"ש לגרסתו, מבלי לוודא את כוונת הרכב שנמצא לפני הצומת בעצירה, ומתחיל לחלוף על פניו ולמעשה לעקוף אותו בצומת בניגוד לתקנה 47 (ה) לתקנות התעבורה ומכאן אחריותו לתאונה בשיעור שקבעתי.