תא"מ 19979-01-15 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' לב ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 27.10.2013, בין כלי רכב מ"ר 74-109-61 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 61-683-13 שבעת התאונה, היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים 2-1") ולבין כלי רכב, מ"ר 72-097-56 שבעת התאונה, היה נהוג בידי הנתבע 3 (להלן: "רכב הנתבע 3") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת" שבה רכב התובעת היה כלי הרכב הראשון מבין שלושה כלי הרכב המעורבים בתאונת השרשרת, רכב הנתבעים 2-1 היה כלי הרכב השני, ורכב הנתבע 3 היה כלי הרכב השלישי והאחרון.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה. יוטעם כי הנתבע 3 לא הגיש כתב הגנה הגם שכתב התביעה הומצא לו במסירה אישית (ת/1).

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים ונשמעו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה למעט הנתבע 3 אשר לא התייצב לדיון.

4.בתום הדיון הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל כנגד הנתבע 3 ולהידחות כנגד הנתבעים 2-1.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.גרסתם של נהגי הרכבים הראשון והשני בשרשרת מתיישבים זה עם זה היטב. שניהם טוענים כי רכב הנתבע 3 שהיה הרכב השלישי פגע ברכב השני והדף אותו לעבר הרכב הראשון.