תא"מ 19974-05-14 ש. שלמה רכב בע"מ ואח' נ' אליסטר ואח'

לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבים בתאונת דרכים שארעה ביום 30.5.13 בחניון מתחם G בכפר סבא. בתאונה היו מעורבים רכב התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: הפורד) ורכב הנתבעת והתובע שכנגד (להלן: המאזדה).

על פי הנטען בכתב התביעה, ישבה נהגת הפורד ברִכבּה בחניה בחניון. בטרם החלה בנסיעה, חשה לפתע בחבטה בחלקו האחורי של הרכב. מעוצמת המכה, נהדף הפורד לעבר שני רוכבים נוספים שעמדו חונים לצדו – יונדאי שעמד מקביל אליו וב.מ.וו, שעמד מקביל ליונדאי.

בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד נטען, לעומת זאת, כי התאונה ארעה שעה שהפורד נסע לאחור מבלי להסתכל לצדדים ו/או במראות, ופגע ברכב המאזדה שנסע בחניון.

בדיון שנערך העידו שתי הנהגות: נהגת הפורד, הגב' שלי ידיד ונהגת המאזדה, הגב' טל אליסטר. נהגת הפורד חזרה בעדותה ובחקירתה על כך שהתאונה התרחשה שעה שרכבּה עמד במקומו וטרם החל בנסיעה. לדבריה: "התכוננתי לצאת מהחניה, עמדתי... לא נסעתי אחורה, ישבתי ברכב שעמד... נכנסתי לאוטו, הדלקתי אותו והתכוננתי לצאת מהחנייה... רוצה אבל לא יצאתי עדיין..." (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 5, 18, 20, 22). נהגת המאזדה מצידה עמדה על כך שהתאונה התרחשה שעה שנהגת הפורד יצאה בנסיעה לאחור וכי לאחר התאונה, נסעה נהגת הפורד קדימה. לדבריה: "פתאום יצא רכב ברברס, נתן מכה... אז נסעה קדימה והחנה את הרכב... היא נסעה קדימה, היא חנתה, חזרה קדימה שהבינה שעשתה תאונה" (עמוד 5, שורות 6-5, 11-10). לבית משפט הוגשו הודעות הנהגות למבטחות; תמונות שצולמו מיד לאחר התאונה (ת/1), בהן נראים ארבעת כלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה; ותמונות נזק של הרכבים (ת/2, ת/3, נ/1 ו-נ/2).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי, שמעתי את עדויות הנהגות, שאף הדגימו את התאונה, ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת נהגת המאזדה באשר להתרחשות התאונה ומשכך, יש לחלק את האחריות לתאונה בין שתי הנהגות, כך שנהגת הפורד אחראית בשיעור של 80% לקרות התאונה ונהגת המאזדה – בשיעור של 20%. למסקנה זו הגעתי בהתבסס על השיקולים שיפורטו.

ראשית, בעוד שגרסתה של נהגת המאזדה היתה ברורה וחד משמעית, מסרה נהגת הפורד גרסה מהוססת יותר. נהגת המאזדה תיארה כי נהגת הפורד "נסעה קדימה, היא חנתה, חזרה קדימה שהבינה שעשתה תאונה" (עמוד 5, שורות 11-10). עוד העידה היא כי לאחר התאונה "הרכב שלי נשאר באותו מקום" (שם, שורה 13). מאידך גיסא, עדותה של נהגת התובעת הייתה מסויגת יותר והיא השיבה מספר פעמים כי אינה זוכרת את הדברים כהווייתם. כשנשאלה האם הסתכלה הצידה לראות אם מגיע רכב השיבה "אני לא זוכרת מה להגיד מה עשיתי באותה נקודת זמן" (עמוד 3, שורות 29-27); כשנשאלה אם החזירה את הרכב פנימה לתוך החניה לאחר התאונה השיבה: "זה לא זכור לי.." (עמוד 4, שורה 2-1); גם כשנשאלה איך נוצר הרווח בין רכבה לבין רכב היונדאי שמשמאלה שזה עתה קיבל מכה, השיבה שאינה יודעת וכשנאמר לה כי הרווח נוצר לאחר שרכבה נע לאחר התאונה חזרה ואמרה "זה מה שאני זוכרת" (שם, שורות 8-3).

שנית, גרסתה של נהגת המאזדה מתיישבת עם מוקדי הנזקים ברכבים המעורבים וכן עם ההיגיון. כך, תומכות התמונות שהוגשו בטענת נהגת המאזדה לפיה הפורד נע קדימה לאחר התאונה, שכן מרכז הנזק של הרכב שלשמאל הפורד (היונדאי) נמצא מאחורי רכב התובעת. נראה גם שאם רכב הפורד לא היה זז ממקומו לאחר התאונה, הרכבים היו עדיין סמוכים זה לזה בנקודות הנזק, בדומה ליונדאי ולב.מ.וו.