תא"מ 19911-01-15 פריים-ליס ניהול ציי רכב בע"מ נ' שור ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 03.04.2014.

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת" בין כלי רכב, מ"ר 13-593-75, בבעלותה של התובעת, שהיה הרכב הראשון מבין שלושה הרכבים המעורבים בתאונת השרשרת (להלן: "הרכב הראשון") לבין כלי רכב, מ"ר 11-207-11, שבעת התאונה, היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח מפני תביעות צד ג' אצל הנתבעת 2, שהיה הרכב השני בתאונת השרשרת (להלן: "הרכב השני") לבין כלי רכב, מ"ר 49-097-75 שבעת התאונה, היה בבעלותה של הנתבעת 3 שהיה הרכב השלישי בתאונת השרשרת (להלן: "הרכב השלישי") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערך לפניי דיון שבו נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כדלקמן: דין התביעה נגד הנתבעות 1 ו-2 להידחות; דין התביעה נגד הנתבעת 3 להתקבל חלקית, כך שהאחריות לנזקי רכב התובעת בגין התאונה תוטל על נהג הרכב השלישי, כאשר לנהג רכב התובעת אשם תורם בשיעור של 30%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

נהג הרכב הראשון העיד כי הרגיש ושמע רק מכה אחת כתוצאה מהתאונה. תיאור זה יכול להתאים הן להדיפת הרכב השני על ידי הרכב השלישי והן לפגיעה מאחור של הרכב הראשון על ידי הרכב השני שלא כתוצאה מהדיפה של האחרון.